פברואר 22, 2009

מי מרגיע אותי

שתינו עמדנו, כשפנינו מופנות אל החלון, צופות לנוף המדהים של חיפה, לים הכחול, לבתים הקטנים, לחיפושיות הקטנות שנוסעות... אמרתי לאיילת (שם בדוי): "תנשמי עמוק, תשאפי ותנשפי, תדמייני את הרוגע, כשאת משקיפה על הים. תדמייני את הכחול, ששוטף אותך ומרגיע אותך..."

לאט לאט איילת נרגעה, והייתה מוכנה להיכנס לניתוח באוזן.

פברואר 22, 2009

מחוץ לעולם הדממה

לפני ניתוח השתל, אמי לא הפסיקה לדאוג: שינתחו אותי באוזן הנכונה, שסימן הטוש על אזני לא יימחק חלילה.

כחודשיים לאחר הניתוח, ביום חורפי אחד, נכנסתי לחדר האמבטיה. לפתע שמעתי קול מהיר: "טיק, טיק, טיק, טיק". הפניתי את ראשי מסביב, כדי למצוא את מקור הקול. למעלה, למטה, ימינה, שמאלה. לא הבנתי מאיפה מגיעים הצלילים. חשבתי, שאולי משהו לא בסדר עם מכשיר השתל. הוצאתי אותו, וניסיתי לבדוק אם אני שומעת עם מכשיר השמיעה, אך לא שמעתי דבר. החזרתי את מכשיר השתל, והתקתוק חזר. "תיק, תיק, תיק". שוב הפניתי את ראשי סביב, ואז נעצר מבטי על שעון חימום של הדוד. כשראיתי, שמחוגי השעון זזים, הייתה לי הארה: מכאן בא הצליל! 

פברואר 22, 2009

מסע אל ה"חיבור"

"התשמע קולי". זה היה הדיסק הראשון בחיי, שקיבלתי כמתנה לקראת ניתוח שתל שבלול בספטמבר 2005. האם אמנם אשמע את קולה? את המילים? את המנגינה?
 
סוף סוף הסכמתי "לשמוע". עברתי שנים אחדות של התלבטויות: כדאי לעשות את הניתוח או לא? להעיז לשמוע? האם זה לא מפחיד לשמוע פתאום? מה אשמע עם השתל? בשביל מה צריך לשמוע?

פברואר 22, 2009

יציאת מצריים הפרטית שלי

מאז שהייתי ילדה תמיד שנאתי את חג הפסח. אצלנו, ליל הסדר היה נערך בחדר האוכל הקיבוצי ולא אהבתי את ההתכנסות ההמונית מסביב לשולחנות החג, את הקריאה בהגדת הפסח ואת תחושת הלבד שהתעצמה יותר עם הישיבה ליד שולחן החג הקיבוצי.

כל השנים אימי, אישה גדולה מהחיים, הייתה יושבת לידי ומתרגמת לי את הקריאה בהגדה ואת כל השירים שלפעמים פשוט רציתי לרדת למטה ולשחק עד שיגיע זמן המרק עם הקניידלעך.

פברואר 22, 2009

איזו שפה את מדברת ?

לפני זמן מה, כשבאתי לקחת את ילדיי בסיום יום הלימודים, ניגשה אלי ילדה אחת קטנה וחמודה ושאלה אותי בשיא התמימות "איזו שפה את מדברת?"

האמת?

לא הבנתי מה הילדונת הזו אמרה ונעם, כמנהגה, לקחה אחריות וענתה לה "אמא שלי מדברת שפה סודית שאף אחד לא מכיר" סובבה את גבה בהפגנתיות והלכה.

פברואר 22, 2009

הורות בצל המסע האינסופי

השבוע הייתי בערב יום עיון שנושאו היה "כוחו של הסיפור לנוכח מחלה או נכות". במהלך הערב הבנתי שאני בעצם לא שונה מאחרים, שכולנו מתמודדים עם איזה שהוא שבר, אובדן, משבר, נכות ומחלה וכולנו מעצבים את חיינו ואת זהותנו בצל החיים המורכבים כל כך.

פברואר 22, 2009

תרגום בביצה

בשבוע האחרון היינו עדים לשיח שעורר גלים בקהילה בנושא התרגום לשפת הסימנים ומקצוע המתורגמנים. זאת, בעקבות כתבה ששודרה בטלוויזיה על ארגון מ.ל.א.ח., המאגד את המתורגמנים לשפת הסימנים.

מה שבעיני בלט במיוחד, ואף צרם לא במעט, הייתה העובדה שאת המילים "לך להזדיין", "אנס" ועוד מילים "צהובות" המתורגמנים דווקא ידעו לתרגם. אבל כשנשאלה איך מתרגמים מונח חשוב, שהוא חלק בלתי נפרד מהשיח המקצועי שלי - קרי, "פוליטיקלי קורקט" - אמרה המתורגמנית: "אין לי מושג".

פברואר 22, 2009

איפה מגילת זכויות החולה החרש ?

זה קרה לפני כחודש. עברתי ניתוח שיקומי בברך, בעקבות תאונת דרכים ישנה. אושפזתי בסך הכל ליומיים, שדמו בעיני לשנתיים.

בית חולים איננו מקום חביב על איש. הריחות, האנשים השונים והמשונים, הרצון לשתות קפה ראוי לשמו. אבל לאדם חרש, החוויה הרבה יותר מעיקה וקשה לעיכול.

פברואר 22, 2009

מי רוצה חדשות בבועה?

אחרי 35 ימים קשים ולא פשוטים לכלל האנשים בעורף ובחזית, אני מקווה שתקופת הלחימה בצפון הסתיימה. ועכשיו, קצת אחרי שוך המתח, האזעקות, הנפילות, הפגיעות והאבידות בנפש, הייתי רוצה להעלות מספר התלבטויות, שמעסיקות אותי נוכח מצב שבו מדי שנייה נוצר מידע חדש ומעודכן, אבל אנחנו, האנשים החרשים, כמו משתרכים מאחור ומוצאים את עצמנו מחוץ לאחדות ולאחווה של החברה הישראלית.

פברואר 22, 2009

והרי החדשות, בתרגום צמוד

המכשיר על השולחן של גל רוטט. השעון מורה, כי השעה 11:00. בדרך אל חדרה של המנהלת, גל מסמנת למירית וללינוי. כמו על פי קוד סודי, אנחנו יודעות, שמתאספים "לשמוע" את החדשות ברדיו שנמצא בחדרה של המנהלת.

שם, כל החדשות העלומות והדיווחים השוטפים, שבדרך כלל קורים כאילו בארץ רחוקה, מתורגמים על ידי אחת העובדות לשפת הסימנים, ואנחנו "שומעות".

פברואר 22, 2009

מאסנו בתלות

הרצליה, שטח עפר מאחורי קניון שבעת הכוכבים. השעה 21:00 בערב. חושך מצרים.

זה עתה הסתיים ערב מרשים של מספרי סיפורים במוזיאון בית חיל האוויר. אני שרויה עדיין בעולמם הקסום של "בייגלה", כיפה אדומה וזהבה ושלושת הדובים. ופתאום, אחרי נחיתה קשה על שפת המדרכה, אני מוצאת את עצמי עם אוטו תקוע ואגזוז שבור.

פברואר 22, 2009

תקשורת בלי מחסומים

ידע זה כוח, ידע זה כוח, ידע זה כוח...

המשפט הזה מתנגן לי כמו מנטרה. אני מרבה לשמוע אותו - בעבודה, בבית, מפי אמי שאומרת תמיד, כי עלי לשאוף לדעת, ללמוד, להכיר, להבין ולשאוב כוחות מהידע שיש סביבי.

יום רביעי, 26 באפריל, ערב השקת אתר סלע. בסיום ערב ההשקה המרשים קלטתי בראשונה את עוצמת המילים "ידע זה כוח".