פברואר 26, 2009

מקצוענות התרגום. זה בידיים שלנו

מחשבות מהשטח על מקצועיות, התמקצעות ועבודה בקרב מתורגמני שפת הסימנים. בישראל המצב אינו שונה
פברואר 26, 2009

מאיפה את יודעת לתרגם?

לא אחת ניגשים אלי אנשים שומעים, שאומרים "איזה יופי תירגמת. איך את יודעת את השפה? באמת ניתן לתרגם את כל מה ששמעת לשפת סימנים?" אותן שאלות מופנות גם אל חברי המתורגמנים האחרים. "איך אתם יודעים את השפה? מה, באמת, ילדים להורים חרשים לומדים לדבר בשפת סימנים?"

פברואר 26, 2009

לזכור ולדעת

בודפשט. אפריל-מאי 1945. תום מלחמת העולם השנייה. קבוצת ילדים בגילים 10- 16 רצה לחדר המנהל של בית הספר. מסביב שקט. לכאורה. "בואי רוזי... בואי", קוראים הילדים. "הנה, גם השם שלך מופיע כאן בספר".

פברואר 26, 2009

אולימפיאדת החרשים – תחרות או שיתוף?

סולט-לייק סיטי, יוטה, ארה"ב. מלון "גראנד אמריקה";  בלובי של  המלון עשרות  אנשים עומדים, יושבים בקבוצות קטנות וגדולות, כאשר כולם משוחחים בשפת הסימנים. עשרות ידים מתנופפות - חותכות את האוויר.
כל היודע, מזהה כי מדובר באנשים הדוברים שפות סימנים שונות ומגוונות: שפת הסימנים האמריקנית (ASL), שפת הסימנים הבריטית, שפת הסימנים המלזית, הגרמנית, הקנדית. יש מי שיסמן גם בשפת הג'סטונו (השפה האוניברסאלית  של שפת הסימנים, המקבילה לאספרנטו ) וכמובן בצרפתית, שוויצרית, איטלקית ואפילו בשפת הסימנים הישראלית.
פברואר 22, 2009

להגיד "ששששש" ארוך אתם יכולים?

אמרתי "ששששש"..........ולאחר 6 שניות נגמר לי האוויר...
אמרתי "אהההה..... ולאחר 30 שניות נגמר לי האוויר...
זה חלק מהאיבחון שעשו לי בתל השומר, בעקבות בקשתי ללמוד פיתוח קול.

התור נקבע רק לאחר כחודשיים וחצי מהבקשה שלי להגיע (כשלדבריהם, כל תור נקבע במקרה הטוב 3 חודשים מראש או במקרה הגרוע 6 חודשים).

פברואר 22, 2009

הסוד

קורס העצמת נשים חרשות בראשל"צ הסתיים בהצלחה וכל אחת ואחת מהנשים יצאה עם כוח פנימי במידה זו או אחרת. זה מזכיר לי שהשתתפתי בפאנל של המרכז לייעוץ האישה במרץ 2007- זו עמותה של נשות מקצוע הנותנות פסיכותרפיה לנשים באופן פרטני,זוגי וקבוצתי, בהיבט פמינסטי. עמותה זו רוצה להיכנס גם לפלח אוכלוסייה של נשים עם מוגבלויות.

פברואר 22, 2009

מה בין פיתוח קול לשתל קוכלארי?

נסעתי שוב לבית החולים "בני ציון" כהרגלי פעם בחצי שנה, מאז ניתוח השתל. הפעם נערכו לי בדיקות שמיעה מסוג שונה; האם אני שומעת ומבדילה בין הדגשים במשפט. במילים אחרות, השמיעו לי משפט שהיה כתוב מולי והייתי צריכה להיות מסוגלת לאמור, האם מדגישים את המילה הראשונה, השנייה או השלישית במשפט. למשל- דן אכל שוקולד, דן אכל שוקולד, דן אכל שוקולד.
בהתחלה הייתי צריכה לנסות לשמוע ולהבין כמה משפטים, עד שהמוח שלי קלט את ההבדלים ואז המלאכה נעשתה קלה יותר. התלהבתי והייתי מוכנה לשמוע כל הזמן עוד ועוד משפטים...

פברואר 22, 2009

לזכור מה שאני שומעת

שנה וחצי עברה מאז השתל, והרבה אנשים שואלים אותי - נו, איך את שומעת עכשיו? איך מתקדם לך עם מכשיר השתל? ואני עונה, שאני נדהמת מהתהליך שאני עוברת. התהליך, שבמסגרתו אני מגיעה לפגישות עם קלינאית תקשורת כחלק מתכנית השיקום, והיא עובדת איתי על כל מיני תרגילים.

פברואר 22, 2009

משחק ההורדות עם המורה

אין ספק, שתקופת הלימודים ביסודי ובתיכון חישלה אותי והכינה אותי לקראת העולם הגדול. מאחר והייתי מוקפת בתלמידים שומעים, הייתי חייבת להיות "המסבירה הבית ספרית" של "מה זה להיות לא שומעת", ולעמוד על כך שלא יוותרו עלי וגם אני אוכל להבין ולהשתתף.

פברואר 22, 2009

בדרך לזהות האישית שלי

שנות ההתבגרות היו שנים של בלבול ותהייה. הייתי ה"לא שומעת" היחידה בבית הספר. לא ידעתי האם אני כבדת שמיעה או חרשת. עם מי אני מזוהה? את שפת הסימנים לא הכרתי, ולא הצלחתי להבין את הידיים המתנועעות. חברי היו אנשים שומעים בלבד, ולא הכרתי חברים חרשים.
 
אבל האם אני מזוהה עם השומעים? פעמים רבות פספסתי מה הם אומרים. הם מדברים מהר מידי, מסתירים את השפתיים עם הידיים, מסובבים את הראש לרגע, בחושך אי אפשר לקרוא שפתיים... תמיד חשתי בודדה בקרבם.

פברואר 22, 2009

אוזן אחת לקוסמטיקה

התינוקת שכבה על המיטה, מקשיבה לצלילי המוסיקה המתנגנים ברדיו. אמה קוראת לה מהמטבח, עושה לה קולות וצלילים. התינוקת ממלמלת בשמחה, נהנית לשמוע את קולה של האם.
 
חודשים חלפו, התינוקת בת שנה. לפתע היא החלה להיות פסיבית, דוממת, גונחת. על ראשה הופיעו פצעים. האמא, שלא מבינה מה קרה, פנתה מיד אל רופא משפחה. הוא נתן תרופה ואמר, "זה יעבור". לאחר יום-יומיים, כשהמצב לא השתנה, הזעיקה האם רופא, שדרש לקחת אותה למיון בבית חולים. שם ניתן האבחון: דלקת קרום המוח.
פברואר 22, 2009

כתוביות – חלון הצצה אל השומעים

במשך שנים נאבקנו על כתוביות בטלוויזיה. אני זוכרת, איך הייתי בוהה מול הטלוויזיה, כשהוקרנו סדרות וסרטים ישראליים, כי לא היו להם כתוביות ולא הבנתי דבר. לפעמים הייתי פשוט קמה והולכת. בני המשפחה שלי פרצו מצחוק כשראו את הגשש החיוור ושמעו את הבדיחות. אני רק ייחלתי לצחוק כמוהם.