דף החדשות של המכון לקידום החרש כולל בתוכו את אוסף החדשות, הידיעות והכתבות הנרחב ביותר בישראל שרלוונטי לאנשים חרשים וכבדי שמיעה. ביכולתכם לבצע חיפוש אחרי פריט חדשות ספציפי או לדפדף בדפי החדשות כדי לקבל מידע ועדכונים על כל מה שחדש, מעניין וחם בקהילת החרשים וכבדי השמיעה בישראל.

פברואר 22, 2009

לזכור מה שאני שומעת

שנה וחצי עברה מאז השתל, והרבה אנשים שואלים אותי - נו, איך את שומעת עכשיו? איך מתקדם לך עם מכשיר השתל? ואני עונה, שאני נדהמת מהתהליך שאני עוברת. התהליך, שבמסגרתו אני מגיעה לפגישות עם קלינאית תקשורת כחלק מתכנית השיקום, והיא עובדת איתי על כל מיני תרגילים.

פברואר 22, 2009

משחק ההורדות עם המורה

אין ספק, שתקופת הלימודים ביסודי ובתיכון חישלה אותי והכינה אותי לקראת העולם הגדול. מאחר והייתי מוקפת בתלמידים שומעים, הייתי חייבת להיות "המסבירה הבית ספרית" של "מה זה להיות לא שומעת", ולעמוד על כך שלא יוותרו עלי וגם אני אוכל להבין ולהשתתף.

פברואר 22, 2009

בדרך לזהות האישית שלי

שנות ההתבגרות היו שנים של בלבול ותהייה. הייתי ה"לא שומעת" היחידה בבית הספר. לא ידעתי האם אני כבדת שמיעה או חרשת. עם מי אני מזוהה? את שפת הסימנים לא הכרתי, ולא הצלחתי להבין את הידיים המתנועעות. חברי היו אנשים שומעים בלבד, ולא הכרתי חברים חרשים.
 
אבל האם אני מזוהה עם השומעים? פעמים רבות פספסתי מה הם אומרים. הם מדברים מהר מידי, מסתירים את השפתיים עם הידיים, מסובבים את הראש לרגע, בחושך אי אפשר לקרוא שפתיים... תמיד חשתי בודדה בקרבם.

פברואר 22, 2009

אוזן אחת לקוסמטיקה

התינוקת שכבה על המיטה, מקשיבה לצלילי המוסיקה המתנגנים ברדיו. אמה קוראת לה מהמטבח, עושה לה קולות וצלילים. התינוקת ממלמלת בשמחה, נהנית לשמוע את קולה של האם.
 
חודשים חלפו, התינוקת בת שנה. לפתע היא החלה להיות פסיבית, דוממת, גונחת. על ראשה הופיעו פצעים. האמא, שלא מבינה מה קרה, פנתה מיד אל רופא משפחה. הוא נתן תרופה ואמר, "זה יעבור". לאחר יום-יומיים, כשהמצב לא השתנה, הזעיקה האם רופא, שדרש לקחת אותה למיון בבית חולים. שם ניתן האבחון: דלקת קרום המוח.
פברואר 22, 2009

כתוביות – חלון הצצה אל השומעים

במשך שנים נאבקנו על כתוביות בטלוויזיה. אני זוכרת, איך הייתי בוהה מול הטלוויזיה, כשהוקרנו סדרות וסרטים ישראליים, כי לא היו להם כתוביות ולא הבנתי דבר. לפעמים הייתי פשוט קמה והולכת. בני המשפחה שלי פרצו מצחוק כשראו את הגשש החיוור ושמעו את הבדיחות. אני רק ייחלתי לצחוק כמוהם.

פברואר 22, 2009

מי מרגיע אותי

שתינו עמדנו, כשפנינו מופנות אל החלון, צופות לנוף המדהים של חיפה, לים הכחול, לבתים הקטנים, לחיפושיות הקטנות שנוסעות... אמרתי לאיילת (שם בדוי): "תנשמי עמוק, תשאפי ותנשפי, תדמייני את הרוגע, כשאת משקיפה על הים. תדמייני את הכחול, ששוטף אותך ומרגיע אותך..."

לאט לאט איילת נרגעה, והייתה מוכנה להיכנס לניתוח באוזן.

פברואר 22, 2009

מחוץ לעולם הדממה

לפני ניתוח השתל, אמי לא הפסיקה לדאוג: שינתחו אותי באוזן הנכונה, שסימן הטוש על אזני לא יימחק חלילה.

כחודשיים לאחר הניתוח, ביום חורפי אחד, נכנסתי לחדר האמבטיה. לפתע שמעתי קול מהיר: "טיק, טיק, טיק, טיק". הפניתי את ראשי מסביב, כדי למצוא את מקור הקול. למעלה, למטה, ימינה, שמאלה. לא הבנתי מאיפה מגיעים הצלילים. חשבתי, שאולי משהו לא בסדר עם מכשיר השתל. הוצאתי אותו, וניסיתי לבדוק אם אני שומעת עם מכשיר השמיעה, אך לא שמעתי דבר. החזרתי את מכשיר השתל, והתקתוק חזר. "תיק, תיק, תיק". שוב הפניתי את ראשי סביב, ואז נעצר מבטי על שעון חימום של הדוד. כשראיתי, שמחוגי השעון זזים, הייתה לי הארה: מכאן בא הצליל! 

פברואר 22, 2009

מסע אל ה"חיבור"

"התשמע קולי". זה היה הדיסק הראשון בחיי, שקיבלתי כמתנה לקראת ניתוח שתל שבלול בספטמבר 2005. האם אמנם אשמע את קולה? את המילים? את המנגינה?
 
סוף סוף הסכמתי "לשמוע". עברתי שנים אחדות של התלבטויות: כדאי לעשות את הניתוח או לא? להעיז לשמוע? האם זה לא מפחיד לשמוע פתאום? מה אשמע עם השתל? בשביל מה צריך לשמוע?

פברואר 22, 2009

יציאת מצריים הפרטית שלי

מאז שהייתי ילדה תמיד שנאתי את חג הפסח. אצלנו, ליל הסדר היה נערך בחדר האוכל הקיבוצי ולא אהבתי את ההתכנסות ההמונית מסביב לשולחנות החג, את הקריאה בהגדת הפסח ואת תחושת הלבד שהתעצמה יותר עם הישיבה ליד שולחן החג הקיבוצי.

כל השנים אימי, אישה גדולה מהחיים, הייתה יושבת לידי ומתרגמת לי את הקריאה בהגדה ואת כל השירים שלפעמים פשוט רציתי לרדת למטה ולשחק עד שיגיע זמן המרק עם הקניידלעך.

פברואר 22, 2009

איזו שפה את מדברת ?

לפני זמן מה, כשבאתי לקחת את ילדיי בסיום יום הלימודים, ניגשה אלי ילדה אחת קטנה וחמודה ושאלה אותי בשיא התמימות "איזו שפה את מדברת?"

האמת?

לא הבנתי מה הילדונת הזו אמרה ונעם, כמנהגה, לקחה אחריות וענתה לה "אמא שלי מדברת שפה סודית שאף אחד לא מכיר" סובבה את גבה בהפגנתיות והלכה.

פברואר 22, 2009

הורות בצל המסע האינסופי

השבוע הייתי בערב יום עיון שנושאו היה "כוחו של הסיפור לנוכח מחלה או נכות". במהלך הערב הבנתי שאני בעצם לא שונה מאחרים, שכולנו מתמודדים עם איזה שהוא שבר, אובדן, משבר, נכות ומחלה וכולנו מעצבים את חיינו ואת זהותנו בצל החיים המורכבים כל כך.

פברואר 22, 2009

תרגום בביצה

בשבוע האחרון היינו עדים לשיח שעורר גלים בקהילה בנושא התרגום לשפת הסימנים ומקצוע המתורגמנים. זאת, בעקבות כתבה ששודרה בטלוויזיה על ארגון מ.ל.א.ח., המאגד את המתורגמנים לשפת הסימנים.

מה שבעיני בלט במיוחד, ואף צרם לא במעט, הייתה העובדה שאת המילים "לך להזדיין", "אנס" ועוד מילים "צהובות" המתורגמנים דווקא ידעו לתרגם. אבל כשנשאלה איך מתרגמים מונח חשוב, שהוא חלק בלתי נפרד מהשיח המקצועי שלי - קרי, "פוליטיקלי קורקט" - אמרה המתורגמנית: "אין לי מושג".