חרשים יכולים להסתדר לבד?
פברואר 26, 2009
התחלתי ללמוד שפת סימנים!
פברואר 26, 2009
הצג הכל

לפני מספר ימים היתה ישיבה חשובה של אירגוני החרשים וכבדי השמיעה עם קברניטי הרשות השנייה, אשר החליטו לקחת ברצינות את נושא הנגשת השידורים לאנשים חרשים וכבדי שמיעה. אחת השאלות העיקריות שנשאלו במהלך הישיבה היתה: במה חרשים צופים? מיקוד הישיבה היה סביב תוכניות לגיל הרך, כשהשאלה העיקרית היתה, כיצד לתרגם או לדובב תוכניות ילדים ותוכניות לגיל הרך, ובעיקר, אילו תוכניות כדאי לתרגם ולדובב.

הישיבה הזו החזירה אותי אי אלו שנים אחורה, לימי הילדות שלי. בעיקר, בעקבות סקר שהציגו מ"שמע", אשר ציין שילדים חרשים וכבדי שמיעה כמעט אינם צופים בסדרות ובסרטים מצויירים. ובעיקר, צופים באופרות סבון ובסדרות מתורגמות. המשמעות היתה מרתקת. אני כילד כבד שמיעה, תמיד התרחקתי מהסדרות המדובבות ה"צרחניות" הללו, שבהן כולם תמיד דיברו מאד מהר ובעברית.

לא נראה לי שמישהו תיכנן את זה ככה "בכוונה", אבל בכל חופש גדול, כשכל מה שהיה בטלוויזיה לצפייה היו תוכניות מצויירות מדובבות (דוגמת "מרקו" או "פינוקיו" של הערוץ הראשון המיתולוגי) אני העדפתי לקרוא ספרים. בשאר הזמן נחשפתי לתכנים אלטרנטיביים שיועדו לשכבות מבוגרות יותר: סדרות מתורגמות, תוכניות מדע וטבע אופרות סבון וכיו"ב. לא שהיה יותר מדיי מה לראות, אבל הסתדרנו.

היום כבוגר מסלול תקשורת אני מודע לבעייתיות הגדולה כל כך של צריכת תכנים אלטרנטיביים, שאינם מיועדים לשכבת הגיל שלי. ילד שלא נחשף לתוכניות בטלוויזיה שאליהם נחשפים בני גילו, יהיה שונה מהם בהכרח, דבר שמלכתחילה מכביד על השילוב שלו בחברה הסובבת אותו ופוגע ביכולותיו האינטגרטיביות. הוא גם מחמיץ חלק גדול מהחוויה החברתית המגבשת – ילדים יושבים וצופים בטלוייזיה בצוותא, דבר שאותו ילד חרש או כבד שמיעה לא יכול או לא רוצה לעשות, מכיוון שהוא איננו מבין כלום והצפייה הופכת בשבילו לשיעמום ולחוויה לא נעימה.

השלכה נוספת, רחבה יותר, קשורה לחשיפת הילד לתכנים שאליהם הוא לא אמור להחשף: במקום לצפות בתוכניות המיועדות לילדים (הכוונה בעיקר לכאלו בגיל המאד צעיר), שהן מטבען מדובבות, צופה ילד חרש וכבד שמיעה בתוכניות טלוויזיוניות המיועדות לשכבות גיל מבוגרות יותר, כמו אופרות סבון מתורגמות למשל, ונחשף לרעיונות ולערכים, שאוליי מוקדם עדיין בשבילו להחשף אליהם.

בידוד חברתי, חשיפה לתכנים לא הולמים, שיבוש יכולות קוגנטיביות , הכל נמצא שם באי ההנגשה של תכנים דוברי עברית לילדים חרשים וכבדי שמיעה. פליטי תרבות המשדרים הישראלית שוללים בכל ומכל תכני מקור (כמוני, למשל) ומסרבים בפרינציפ לצפות בטלוויזיה ישראלית מקורית, כזאת שמעולם לא טרחו להנגיש לי ולשכמותי.

אבל עוד אפשר לשנות את זה. העברת חוקים שיחייבו את הערוצים להוסיף כתוביות או תרגום לשפת הסימנים בתוכניות מקור הם דרך נהדרת לכפות על ערוצים מסחריים את צו השעה: נגישות, נגישות ועוד פעם נגישות.

לצורך התחלת המאבק אנו זקוקים לעזרתכם. אנו אוספים מידע בשלב הראשון על תוכניות ייעודיות לגיל הרך, גיל שבו הטלוויזיה היא סוכן חברות עיקרי של ילדינו ולכן, חשוב לתרגם תוכניות גם לשפת הסימנים, לטובת ילדים שעדיין אינם יודעים קרוא וכתוב, אבל גם להם מגיע להנות ממה שחבריהם זוכים לו באופן טבעי.

אנו פונים להורים לילדים חרשים וכבדי שמיעה בגיל הרך ומבקשים מהם שיספרו לנו במה הילדים שלהם צופים, יאמרו לנו האם מדובר בתוכניות מתורגמות לשפת הסימנים, מדובבות, או שאוליי מדובר בתוכניות עם כתוביות. אנא שלחו אלינו דוא"ל עם תגובותיכם ונשתדל לאסוף כל המידע הזה ולהעביר אותו לגורמים הרלוונטיים בערוצי הטלוויזיה.