מח' אא"ג בבית החולים תל השומר אירחה סדנא לשפת הסימנים הישראלית

הקול נדם
מרץ 5, 2009
לא קל להיות כבד שמיעה, ועם הסלולר קשה יותר
מרץ 5, 2009
הצג הכל

בבית חולים תל השומר, במחלקת אא"ג (אף - אוזן - גרון) התכנסו כ - 15 רופאים ואחיות מומחים לרפואת אזניים ושתל קוכליארי, בניצוחו של פרופ' יונה קרוננברג,  לסדנא יחידה במינה, של שפת הסימנים הישראלית.

את הסדנא יזמה אמו של אחד המטופלים במקום, ילד חרש אשר עבר ניתוח שתל קוכליארי. אמו שמה לב, כי במהלך הביקורים במקום, היה קשה לילד – דובר שפת הסימנים, לתקשר עם הרופאים. לפיכך, היא חשבה כי יהיה זה רעיון טוב ללמד את הרופאים שפת סימנים.

את ההצעה ללקיחת חסות על היוזמה, העלתה האם בפני לינוי אורלב מן המכון לקידום החרש, אשר פנתה בתורה לפרופסור יונה קרוננברג, מן המחלקה לאף אוזן גרון בבית החולים תל השומר. ביוזמה משותפת של השניים עלה הרעיון לערוך סדנאת שפת סימנים לרופאים והאחיות במחלקה – בתרומת המכון לקידום החרש.

בתחילת חודש ספטמבר נפגשו חמישה עשר מעובדי המחלקה עם לינוי ועם שרה לנסמן, מן המורות הוותיקות והמוכרות ביותר בשפת הסימנים. החדר המה פעילות כאשר רופאים ואחיות נכנסו ויצאו. כאשר שרה החלה להעביר את השיעור – בשפת הסימנים ובלי קול – חלק גדול מן הנוכחים במקום כלל לא שם לב לכך ורק כאשר השתרר השקט, הם הבינו שהשיעור התחיל והתחילו לגלות עירנות לעובדה – שהמורה שלהם לסדנא, לא עומדת להוציא מילה מפיה:

שיעורי שפת הסימנים של המכון לקידום החרש נערכים אך ורק בשפת הסימנים. נאמנים לגישה שכדי ללמוד שפה, צריך להיות בסביבה תומכת – מעבירים המורים את הקורס או הסדנא בשפת הסימנים, תוך כדי שהם נעזרים במחוות ובכתיבה על הלוח כדי להסביר מילים קשות או הגדרות מסובכות יחסית. בקורסים עצמם, שוב בהתאם לגישה זו – מוקדש חלק נכבד יחסית גם לתרבות החרשים ולתפיסת העולם שלהם.

לרופאים והאחיות בסדנא נדרש זמן מועט "להשתחרר" ולהשתלב בדינמיקה הקבוצתית המעניינת שנוצרת במהלך שיח בשפת הסימנים. כל אחד מהם קיבל "שם", אשר מבוסס על מאפיין חיצוני, או שמתקשר לשמו האמיתי. לאחר מכן, הם למדו מילים ומונחים אשר קשורים לעולם הרפואה, לתקשורת בסיסית עם אנשים חרשים ("מה שלומך?" "איך אתה מרגיש?").

המשתתפים בסדנא החלו להתלהב ולסמן בינם לבין עצמם. כשמקביל עם הישברות הקרח, סיפרה שרה על עצמה ועל חייה, כאשה חרשת אשר נדרשת להתמודד עם עולמם של השומעים, מתוך מטרה לחשוף את הרופאים לניסיון החיים של אדם חרש.

הרופאים יצאו מן הסדנא עם עולם עשיר יותר של מושגים והבנה ובכך, ניתן לאמר שהמטרה הראשית של הסדנא הוגשמה. יחד עם זאת, הביעו המשתתפים צער על חוסר יכולת להקדיש זמן רב יותר כדי ללמוד את השפה כולה – סדנא בת שעה וחצי, אין בה די.