זכאות לשיקום מקצועי
מרץ 3, 2009
גאדג'ט היום: Viable VPAD
מרץ 4, 2009
הצג הכל

לפני 18 שנה הביא פרופ' יונה קרוננברג משיבא את השתל הקוכלארי הראשון בישראל. מאז, הפכו כאלף מושתלים מחירשים לשומעים. גם רעיה ספיר וחגית בן אליהו קיבלו את שמיעתן בחזרה. "מתחושה קשה של חוסר ישע חזרתי לשמוע ציוץ ציפורים", אומרת בן אליהו בהתרגשות. המהפיכה הזעירה שמרעישה את עולם הדממה

 

 

בשנת 1979 נחבלה רעיה ספיר, יועצת חינוכית, בראשה בעת ששהתה בבית הספר. היא איבדה את הכרתה ואושפזה ימים ממושכים בבית החולים. אחרי ששוחררה החלה לשמוע צפצופים באוזניים שהלכו והחמירו. בדיקות שמיעה חוזרות שעברה הראו ירידה הולכת וגוברת בשמיעה עד שבשנת  1991 איבדה את שמיעתה לגמרי והפכה חירשת.

 "לא חלפו כמה חודשים ומשרד החינוך פיטר אותי", מספרת ספיר. "ניסיתי במשך הזמן מכשירי שמיעה אבל הם גרמו לי זיהומים וכמובן שלא החזירו את השמיעה. היא לי מאוד קשה איתם, סבלתי והייתי מתוסכלת. עד אז הייתי צרכנית תרבות, נהניתי מטלויזיה, תיאטרון, מוסיקה, ופתאום הכל הפסיק".

 ספיר חיה בדממה שלה במשך 20 שנה. ב-99' הופנתה לפרופ' יונה קרוננברג מהמחלקה לאף, אוזן וגרון בבית החולים תל השומר לניתוח השתל הקוכלארי. "ברגע האחרון חטפתי רגליים קרות", היא משחזרת. "ביטלתי את הניתוח. כמה שנים אחר כך ביקרתי בגרמניה, שם מיוצר השתל. נפגשתי עם מומחה גרמני שאמר לי: 'הטכנולוגיה היא שלנו, אבל המנתחים הטובים נמצאים אצלך בבית'. זה ריגש אותי, וכשחזרתי לארץ, שוב קבעתי תור לניתוח, הפעם בביטחון שאעבור אותו".

שתל השבלול. מחזיר את איכות החיים (באדיבות המרכז הרפואי שיבא)

 הניתוח הצליח וספיר חזרה לשמוע. לאחר שפוטרה ממשרד החינוך, למדה אדריכלות וכיום היא עוסקת כמעצבת פנים. "אני מצטערת שכל השנים דחיתי את הניתוח", היא מסכמת, "הנתק מהעולם גרם לי הרבה סבל, והשתל פתח לי שוב את איכות החיים. אני הולכת להצגות, לתיאטרון, לקונצרטים, מקשיבה לטלויזיה וחיה מחדש".  

לא שמעתי את התינוק בוכה

בגיל 15 התחרשה חגית בן אליהו, ככל הנראה בשל ליקוי גנטי. ההתחרשות החמירה לאחר לידת בנה הראשון. "לא שמעתי אותו", היא מספרת. "הוא בכה, היה טלפון, ולא שמעתי כלום. לא הצלחתי לתפקד כאמא. הייתי חייבת לעמוד ליד המיטה של הבן שלי, כדי לראות אם הוא בוכה".

 

חגית בן אליהו. בחזרה לעצמאות (צילום: אילן בן אליהו)

 ההתחרשות גרמה לה לאבד את העצמאות. "הייתי צריכה מתרגמים", היא מספרת. "זה הערים קשיים לא רק עם גידול הילדים, אלא גם בעבודתי כמרפאה בעיסוק. כל העולם השתנה והפך קשה ואכזרי, במיוחד כשזה קרה לי בגיל ההתבגרות. הייתי צריכה להיאבק בכל דבר, החל ממגמה ביולוגית שלא רצו בהתחלה לקבל אותי, דרך הצבא אליו דרשתי להתנדב. הכל היה קשה יותר".

גם בן אליהו הופנתה לניתוח שתל השבלול אותו עברה בשנת 2004. "הניתוח שינה את החיים שלי מהקצה לקצה", היא מספרת, "מחירשת הפכתי לשומעת. זה נס. מתחושה קשה של חוסר ישע חזרתי לשמוע ציוץ ציפורים, לשמוע שקוראים לי מרחוק, לדבר בטלפון, לתקשר טוב יותר עם המטופלים שלי כמרפאה בעיסוק גם בלי להיעזר באנשים אחרים, ופשוט לתפקד בעצמאות".

 לא יהיו יותר חירשים

כשפרופ' יונה קרוננברג הביא לארץ את השתל הקוכלארי הראשון בשנת 1989, הרבה גבות הורמו. עמיתיו ספקו כפיים ולא האמינו שהמתקן הזעיר הזה יחזיר את השמיעה ואת איכות החיים לילדים שהחרשות נגזרה עליהם. מאז נהנים מהשתל כבר אלף ישראלים ומדי שנה זוכים בו 200 ילדים חדשים.

שתל השבלול, שהומצא בתחילת שנות השמונים, מאפשר להעביר אינפורמציה חשמלית מקול שחודר לאוזן עד למוח, כך שהוא מפענח את האותות לכדי צלילים.

השתל מורכב מחלקים המושתלים באוזן הפנימית ובגולגולת, ובחלק חיצוני אותו מרכיב החולה. החלקים הפנימיים כוללים מגנט, מקלט ומעבד ואלקטרודה שמוחדרת לשבלול שבאוזן הפנימית. החלקים החיצוניים כוללים מיקרופון ומעבד אלקטרוני שהופך את קולות הדיבור לאותות חשמליים. סליל נוסף שמחובר על ידי המגנט הפנימי אל העצם שמאחורי האוזן מעביר את הגירוי החשמלי אל המקלט.

 השתל מתאים לבני שנה עד שנתיים הלוקים בירידה עמוקה בשמיעה דו צדדית, בני שנתיים ומעלה הסובלים מירידה חמורה בשמיעה, ובמקרים מיוחדים גם אצל מבוגרים שהתחרשו לאחר גיל רכישת השפה ומזהים פחות ממחצית מהמילים באוזן המיועדת להשתלה ופחות מ-60% באוזן הנגדית.

 למרות שהשתל הקוכלארי חולל מהפיכה של ממש, יש לו מגבלות. למשל, בינתיים הוא אינו מפריד בין עשרות הקולות הסובבים את השומע. גם היכולת ליהנות ממוסיקה, השונה מדיבור, עדיין קשה. אבל הדורות הבאים של המכשיר יאפשרו להגיע לשמיעה באיכות המתקרבת לזו של אוזן רגילה.

 "שתל השבלול יביא בעתיד לכך שלא יהיו יותר ילדים חירשים שלא יכולים לחיות וללמוד בדרך הרגילה", אומר פרופ' קרוננברג. "בשימוש עם שתל השבלול אנחנו הופכים את מרבית הילדים שנולדו חירשים, לילדים כבדי שמיעה שניתן להביא אותם לחינוך במסגרות הרגילות. הם שומעים איכות קול כמעט כמו כל אחד אחר".

לקריאת הכתבה המקורית ב YNET