מסע אל ה"חיבור"
פברואר 22, 2009
מי מרגיע אותי
פברואר 22, 2009
הצג הכל

לפני ניתוח השתל, אמי לא הפסיקה לדאוג: שינתחו אותי באוזן הנכונה, שסימן הטוש על אזני לא יימחק חלילה.

כחודשיים לאחר הניתוח, ביום חורפי אחד, נכנסתי לחדר האמבטיה. לפתע שמעתי קול מהיר: "טיק, טיק, טיק, טיק". הפניתי את ראשי מסביב, כדי למצוא את מקור הקול. למעלה, למטה, ימינה, שמאלה. לא הבנתי מאיפה מגיעים הצלילים. חשבתי, שאולי משהו לא בסדר עם מכשיר השתל. הוצאתי אותו, וניסיתי לבדוק אם אני שומעת עם מכשיר השמיעה, אך לא שמעתי דבר. החזרתי את מכשיר השתל, והתקתוק חזר. "תיק, תיק, תיק". שוב הפניתי את ראשי סביב, ואז נעצר מבטי על שעון חימום של הדוד. כשראיתי, שמחוגי השעון זזים, הייתה לי הארה: מכאן בא הצליל! 

תקתוק מחוגי השעון, האחראי לחימום הדוד, היה הקול הראשון שזכיתי לשמוע כצליל גבוה כחודשיים לאחר השתל.  התרגשתי מאוד. כלל לא ידעתי, ששעון הדוד משמיע צלילים.

מאז נחשפתי לצלילים גבוהים נוספים. מדי בוקר, אחרי שאני מרכיבה את מכשיר שתל השבלול, אני שומעת את ציוץ הציפורים, שעומדות ליד מפתן חלוני, ומרגישה כמו גיבורה בסרט, המתעוררת לצלילי הטבע.

בעבר הלא רחוק, נהגתי להזעיק את בני משפחתי בכל שני וחמישי, כדי להתניע את המצבר, כי שכחתי לכבות את האורות באוטו. פשוט לא שמעתי את הזמזם, ובאור היום קשה לראות שהאורות דולקים. למרות כל התזכורות העצמיות, בכל פעם יצאתי מהאוטו ושכחתי את האורות דלוקים. אך מאז שהרכבתי את השתל, נפסק "המנהג" הזה, לשמחתם הרבה של בני משפחתי. סוף סוף התחלתי לשמוע את הזמזם' שמזכיר לי לכבות את האורות.

א-פרופו צלילים וטלפונים, אני כבר כמעט ולא נתונה לחסדי אחרים, שיודיעו לי מתי הנייד שלי רוטט. ברוב המקרים, כשאני ממש קשובה ויש שקט מסביב, אני ממש מצליחה לשמוע את הרטט של הנייד.

פלא ופלא: למדתי מהם רינגטונים ואיך הם נשמעים. לא בדיוק את המילים, אך לפחות אני מבחינה, שלכל טלפון יש צלצול ורינגטון שונה. כאחת שבקושי שמעה את צלצול הנייד בעבר, אחרי השתל אני יכולה להגיד בקול חגיגי: "וואלה, איזה שיר מזמזם לו הנייד" או "וואלה, איזו מוסיקה מתנגנת בנייד".

או המיקרוגל. מאז שהוא הגיע הביתה, אמי נהגה להגיד, שאחרי סיום החימום, אני צריכה לספור בלב עוד חמש שניות, ורק אז לפתוח את הדלת. לפעמים ספרתי מהר מדי, כי הייתי 
רעבה. אבל מאז הרכבת מכשיר השתל, הבנתי למה צריך לחכות: כי יש עוד חמישה צפצופים, וכעת אני צריכה לחכות חמש שניות בדיוק, ולא פחות.

פעמים רבות אני מחלקת את החיים –  לפני השתל ואחרי השתל. המסע ל"שמיעה" עובר דרך מהמורות, נפתולים, עליות וגאיות. זהו מסע מרתק, שמאפשר לי לגלות דברים חדשים. ובכל זאת, אני תמיד שמחה, שאני יכולה לעצור את המסע מדי פעם ולנוח, לנתק את מכשיר השתל ולחזור לעולם הדממה.