קבוצת מספרי הסיפורים במתי"א באר שבע!
ספטמבר 14, 2009
יש מודעות דרושים חדשות (לסטודנטים שומעים)
ספטמבר 17, 2009
הצג הכל

במדינת ישראל, חיים כ- 350 אלף נפגעי שמיעה אשר נמצאים מפאת כורחם, בשוליים החברתיים וחווים על נפשם מידי יום, את אטימות החברה הישראלית וממשלת ישראל, כלפיהם.

למשה איבגי, יו"ר ענף כדורגל החירשים בישראל ומנהל יחסי הציבור של ארגון החירשים, נמאס לשתוק, בראיון שערכתי עימו, הוא מתאר תמונה מזעזעת של חוסר שוויון וחוסר כבוד כלפי אוכלוסיית החירשים בישראל.

משה, למי שלא מכיר אותך, תספר לנו על עצמך ועל פועלך למען החירשים בישראל.

"אני בן להורים חירשים, אני נולדתי חירש ונשוי לנטלי שהיא גם חירשת, יש לנו 3 ילדים נפלאים שהם שומעים. אני יו"ר ענף כדורגל החירשים בישראל ומנהל יחסי הציבור של ארגון ספורט החירשים בישראל.  אחד הדברים שמרגיזים אותי זה שבגלל היחס בחברה הישראלית, חלומם של החירשים הפך לדבר בלתי אפשרי למימוש, ולכן התחלתי לנהל פרויקטים מיוחדים עבור חירשים כדי שייהנו מהחיים ולא ירחמו על עצמם והחלום שלי הוא להוביל מאבק שיגביר את המודעות לחירשים ושיבינו שאין שום הבדל בין חירש לשומע".

 

כיצד החברה בישראל מקבלת אתכם?

"החברה בישראל מתייחסת אלינו, כאל רוחות רפאים. ישנם אנשים שכן איכפת להם ועוזרים לנו, אך ישנם אנשים ששמים אותנו בהמתנה וזה מייאש ופוגע בהגשמת החלומות שלנו. נמאס לי לומר לצעירים החירשים שלא יחלמו כי המדינה לא מתייחסת אלינו ושמה אותנו בסימני שאלה או שברגע האחרון היא  כן מתייחסת וגם זה באופן חלקי. אנו קהילה קטנה כמו פרח מיוחד וצריך לטפח אותנו ורק כך, נצליח לפרוח ונגשים את חלומנו".

 

ספורט החירשים הגיע בשנים האחרונות להישגים מכובדים אך למרות זאת אתם נאלצים לצמצם פעילות עקב חוסר מימון.

"ההישגים שלנו בארגון ספורט החירשים בישראל הם מכובדים אך מאוד קטנים. כל זה נובע מחוסר מודעות לספורט החירשים, זה מוביל לחוסר מימון ולכן אנו נאלצים לצמצם משלחות או מגוון פעילויות בארץ ובחו"ל ואף נאלצים לבטל ברגע אחרון השתתפותנו באירוע ספורט.

מישהו יודע שיש לנו לוחם קראטה שלקח 3 מדליות זהב ברציפות בתחרויות חירשים ועוד מדליית ארד בתחרות רגילה? יש עוד ספורטאים חירשים כמוהו, שהביאו מדליות והמון כבוד למדינת ישראל אך אף אחד לא שמע עליהם.

מצחיק לחשוב, שאריק זאבי או גל פרידמן זוכים במדליות אז המדינה עושה המון רעש, אך כאשר אנו זוכים לא עושים רעש וזה גורם לנו להרגיש כאילו אנו לא ישראלים אלא זרים. אנו רוצים לקבל את אותו היחס שמקבלים ספורטאים שומעים".

 

אתם מגיעים להישגים, מייצגים אותנו בכבוד, אך רוב החברה בישראל לא יודעת בכלל שאתם קיימים וגם התקשורת לא מסקרת אתכם. מדוע יש כזה זלזול לספורט החירשים בישראל?

"התקשורת כנראה מפחדת שחירשים לא ידברו טוב מול המצלמה או לא יביאו רייטינג, אך אין זכות לשלול את קיומם של חירשים בגלל נושא זה. חשוב שיידעו שאנו קיימים, אנו פה ולא נוותר על זכות קיום. אנו ישראלים ומגיע לנו יחס וכבוד. אנו צריכים ללמוד ממדינות אחרות שם מתייחסים לחירשים כאל דבר מיוחד ועליון ולא יוצרים סחבת בפעולות למען החירשים. אני מתבייש שבמדינת ישראל, מייאשים את החירשים ויוצרים סחבת בכל נושא שקשור לחירשים".

 

בימים אלה הינך זקוק ל-50 אלף שקלים, אחרת ליגת הקטרגל לא תיפתח. ספר לי כמה ליגת הקטרגל חשובה לחירשים בישראל.

"ליגת הקטרגל חשובה מאוד לחירשים מפני שהם לומדים איך לחיות בתוך מסגרת, מחויבים ללמוד, להגיע לאימונים, לציית לתנאים וחוקים, ולמעשה מכשיר אותם להשתייך למסגרות שונות שהם יבחרו בעתיד. זה מה שחשוב, בלי זה, אין לחירשים מה לעשות, זה כמו שיקום חברתי שגורם לחירשים להרגיש כמו כולם ולחיות בשוויון בחברה הישראלית ולא להישאר בבית ולבכות על המגבלה שלהם"

הצבא הוא חלק משמעותי בחיים והוא מלמד עצמאות ומשמעת, רוב החירשים לא הלכו לצבא ולכן הליגה מתאימה, במשמעת שהיא מקנה, ברצינות והכבוד, לערכים שהצבא מחנך"

 

פניתם לגופים שיעזרו לכם ויסייעו לכם כלכלית?

"פנינו להמון גופים והם צריכים להתבייש בעצמם מפני שהם בוחרים למי לתרום לפי שיקולי פרסום ולכן מעדיפים לממן קבוצות פאר בספורט הישראלי מאשר קבוצות בעלי מוגבלות. אז לכל אותם גופים שסירבו לנו, חשוב לי לומר שכל בעלי המוגבלות הם פרחים מיוחדים שאסור לזלזל בהם אלא צריך לתמוך בהם והכי חשוב, החיוך שלהם שווה הכל.

 

מדוע עמותת החירשים בישראל, צריכה לבקש נדבות בשביל ספורט, שזה הדבר שאתם הכי אוהבים לעשות, זה מאחד אתכם ונותן לכם המון כוחות נפשיים בחברה הישראלית?

אנו לא מקבצים נדבות, אך זה מה שהממשלה מאלצת אותנו לעשות וזה בושה. במקום לקבל תקציב מכובד אשר יאפשר לנו לקיים את כל פעילותנו, אנו צריכים להתחנן ולבקש נדבות.

במדינות אחרות בעולם, נותנים הכל לחירשים מפני שיודעים היטב שנשללה מהם הזכות לחיות כרגיל, ואין להם הרבה אופציות ולכן הספורט זה החיים שלהם.

בושה למדינת ישראל שהיא מתייחסת לחירשים כך ולא מאפשרת לנו לחיות בכבוד ולעשות את הדברים שאנו אוהבים".

 

התקציב שספורט הנכים מקבל, הוא מהנמוכים בארץ ולכן מונע מכם לקיים את כל פעילויות הספורט שלכם ומאלץ אתכם לבקש תרומות בבושת פנים.

"כדי שאנו נוכל להתקיים בכבוד, ללא חשש ופחד ומבלי שנצטרך לזעוק ולבקש עזרה, אנו צריכים תקציב שיעמוד על 750 אלף שקלים בלבד. מדובר בסכום מצחיק ביחס לתקציבים אחרים בספורט הישראלי. לצערי מדינת ישראל מערימה קשיים מידי שנה ולא מסייעת לנו אלא נותנת לנו תקציבים נמוכים מאוד שלא מאפשרים לנו להפעיל את החירשים ולגרום להם להתקדם הלאה החיים  וליהנות מפעילות ספורטיבית, חברתית ושיקומית".

 

מה יש לך לומר לחברה הישראלית ולממשלת ישראל אשר מפנים את גבם לחירשים.

"שיפתחו עיניים, יש להם ממש מולם בחלון, עציץ שנרקב לאט לאט בשל ביורוקרטיה וסחבת בטיפול, ואם קשה להם להבין דברים לעומק, אני אשמח להסביר להם  כיצד חיים חירשים בחברה הישראלית".

 

מהו החלום האוטופי שלך?

"החלום שלי הוא שיקבלו אותי בממשלה, שאוכל להראות להם איך לדאוג לצרכים מיוחדים של אנשים עם מוגבלות. ישתנו לי לעשות את העבודה ואדאג לכולם ברצינות ואתן תשומת לב לכל נושא בכובד ראש".

 לסיכום, אנו רואים כיצד אנשים עם מוגבלות אינם מקבלים את היחס והכבוד המגיעים להם בזכות ולא בחסד.

מדובר באנשים משכמם ומעלה אשר מביאים המון כבוד למדינת ישראל בכל תחום שבו הם עוסקים, אך מדינת ישראל לא מחזירה להם כבוד אלא יחס קריר אשר חודר הישר אל תוך ליבם של בעלי המוגבלות וגורם להם להרגיש שונים וזאת התחושה הכי קשה שבן אדם יכול לחיות אתה, לכן ממשלת ישראל והחברה בישראל חייבים לשנות את חשיבתם האטומה כלפי אנשים עם מוגבלות ולהתחיל להתייחס אליהם בכבוד ובשוויון, ורק לאחר מכן, נוכל לומר שאנו מדינה לתפארת.

פורסם לראשונה ב"נגישות ישראל" – לחצו כדי להגיע לידיעה המקורית