עם הסטודנטים ולמענם
פברואר 22, 2009
בזכות ולא בחסד
פברואר 22, 2009
הצג הכל

בשנים האחרונות אני מטפלת בסטודנטים חרשים וכבדי שמיעה רבים, הלומדים במגוון מקצועות רחב, כמעט כמו סטודנטים שומעים. יש הלומדים מקצועות הומניים כמו ספרות, היסטוריה, פילוסופיה וכו'; יש הלומדים מקצועות הנדסיים או מתמטיים כמו מחשבים, הנדסת חשמל, אלקטרוניקה, אווירונאוטיקה, אסטרו-פיזיקה, אופטיקה, אדריכלות וכו'; יש הלומדים מקצועות חינוכיים או טיפוליים כמו חינוך, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה וכו' ויש הלומדים רפואה, עריכת דיון, כלכלה, ביוטכנולוגיה, מנהל עסקים, ממשל ודמוקרטיה וכו' וכו' וכו'.

דומני, שאצל הצעירים החרשים וכבדי השמיעה אפשר לזהות מגמה דומה לזו שרווחת בקרב צעירים שומעים, לפיה בחירת המקצוע נעשית לפי "רוחות הזמן והשוק" של התקופה. כך, למשל, עם הקמת מרכז התמיכה ותחילת הטיפול המסודר בסטודנטים חרשים וכבדי שמיעה, כשהמודעות לנושא הייתה עדיין בחיתוליה, רבים מהצעירים פנו ללימודי חינוך, על מנת לחזור לקהילתם. עם השנים חלו פיזור וביזור טבעיים, והסטודנטים החלו לפנות למקצועות אחרים – הייטק בתקופת הבועה, ביוטכנולוגיה בעקבותיה, והיום – כשהמגמה הרווחית היא לימודי חשבונאות, כלכלה, מנהל עסקים, ממשל ודמוקרטיה, גם הצעירים החרשים וכבדי השמיעה נמצאים שם.

תפיסת המכון היא, שהסטודנטים החרשים/כבדי השמיעה אינם מוגבלים למקצועות מסויימים  והם יכולים ללמוד ולהשתלב בכל תחום מקצועי, תוך קבלת תנאים, התאמות ומענים לצרכיהם הייחודיים.

תפיסת עולם זו הוצגה על ידי המכון גם בפנייה למוסד לביטוח לאומי, ביחד עם הצגת הפרוייקט הניסיוני של שירותי התמיכה, במטרה להטמיעו בתוך סל השיקום. ואכן, תפיסה זו התקבלה והמוסד לביטוח לאומי מממן מאז את שירותי התמיכה כחלק מסל השיקום של אדם חרש/כבד שמיעה, הזכאי לתוכנית שיקום.

למרות זאת, מדי פעם נפגעת ההרמוניה בחריקות, כשסטודנטים חרשים וכבדי שמיעה פונים אלי נוכח קשיים, המוערמים על דרכם, בבואם ללמוד מקצוע זה או אחר, רק מכיוון שהם חרשים או כבדי שמיעה. לעיתים  הם נתקלים אפילו בסירוב לאשר להם את בחירתם המקצועית על רקע זה.

רק באחרונה פנה אלי סטודנט כבד שמיעה, שעובדת השיקום שלו מסרבת לאשר לו לימודי סיעוד (אח רפואי מוסמך), בטענה שמצבו השמיעתי אינו מאפשר לו ללמוד מקצוע זה, ולשיטתה – סביר להניח שכלל לא יתקבל ללימודים או לעבודה. היא אף הגדילה עשות, ושלחה אותו לברר במשרד הבריאות, האם יהיו מוכנים לקבלו.
 
זה מזכיר לי מקרה, שבו טיפלתי לפני מספר שנים. אחת המכללות המפורסמות ללימודי מלונאות ובישול לא הסכימה לקבל סטודנט חרש, שרצה להיות שף, בטענה כי הבישול מסוכן לאדם חרש, כיון שהוא עלול להסתבך עם המיקסרים. אחרי מו"מ ארוך,  המכללה נעתרה, הבחור סיים את לימודיו בהצלחה ושערי המוסד נפתחו מאז לאנשים חרשים/כבדי שמיעה.

ובחזרה לסיעוד – מה שהיה חמור בעיני הייתה העובדה, שהבחור האמין לעובדת השיקום וחשב שדבריה הגיוניים וצודקים, ואיך ייתכן שהוא יעבוד כאח?!

בשיחה עם עובדת השיקום התברר, שלדעתה הצעיר אינו יכול לשמש כאח, שמא לא ישמע את החולה המרותק למיטתו, כשהוא מצלצל בפעמון. הסברתי לה ולבחור, שהטכנולוגיה של ימינו מספקת פתרונות למצבים אלו, ולא יזיק גם קצת רצון טוב מצד הסביבה.

מובן, שהמקרה הספציפי יטופל, ואני בטוחה שיבוא על פתרונו הנכון, אך לצערנו, גם במאה ה-21 צצות תהיות כאלה ופושה עדיין בורות בנושא. גם היום ממשיכה להישאל השאלה, כיצד האדם החרש/כבד השמיעה תופס את עצמו ומה השפעתו על תהליך קבלת ההחלטות הנוגעות לצרכיו?

המכון לקידום החרש ומרכז התמיכה לסטודנטים לקחו על עצמם את התפקיד להעלות את המודעות ולשנות את התפיסה החברתית והעמדות השגויות כלפי אנשים חרשים וכבדי שמיעה, וכן להעצים ולחזק את הסטודנטים עצמם, על מנת שיאמינו בעצמם, ביכולותיהם, ידעו לספק בעצמם את התשובות והמידע הנכון, ידעו לעמוד על זכויותיהם ולפעול למען עצמם.

ואתם, מה דעתכם – אדם חרש/כבד שמיעה יכול ללמוד סיעוד?