יצירה כהשלמה
פברואר 26, 2009
תרגום וכתוביות של תכני מקור
פברואר 26, 2009
הצג הכל

בעיית שמיעה, אומרים החוקרים, היא בעייה תקשורתית. ובמובן מסויים הם צודקים. בכל נוגע ליכולת של אנשים  חרשים וכבדי שמיעה לתקשר בינם לבין עצמם, היכולת שלהם להתמודד ולהסתדר "לבד", היא סיפור של הצלחה.

שפת הסימנים היא שפה עשירה ורבת ביטויים שמאפשרת לאנשים חרשים לשדר ולקלוט בלי להזדקק לקול  ולשמיעה. היכולת שפיתחו חלקם הגדול של כבדי השמיעה לקרוא שפתיים ולהשלים מילים, מסייעת להם במידה רבה להבין את האדם השומע ולתקשר עמו.

אבל האם יש בזה די? בתקופה האחרונה זכה המכון לקידום החרש במכרז על "סל התקשורת" של משרד הרווחה והוא מספק את שירותי התירגום (לשפת הסימנים וממנה) והתמלול (הקלדה לכבדי שמיעה) והכמות העצומה של פונים, אנשים חרשים וכבדי שמיעה אשר נזקקים לשירותים אלו, מוכיחה דבר מעניין: אנו זקוקים פעמים רבות לעזרתו של אדם שומע שיסייע לנו בתהליכי התקשורת עם החברה הסובבת אותנו, בין אם מדובר בתקופת הלימודים (ישיבה בהרצאה פרונטלית, השתתפות בדיונים כיתתיים וכו'), בין אם מדובר בעמידה מול הרשויות (ביקור אצל רופא, ביקור בוועדות עירוניות, או בתי משפט) ואפילו בבילוי (הופעת סטנד אפ המתורגמת לשפת הסימנים).

מה משמעות הדברים? האם אנשים חרשים וכבדי שמיעה יזדקקו דרך קבע לשירותיהם של שומעים על מנת "להסתדר"?

דעות אחדות גורסות שאין בכך כל רע. אחרים דורשים מאירגונים ומוסדות שישפרו את רמת הנגישות במקומותיהם לצורך אנשים חרשים וכבדי שמיעה (מערכת כריזה המבוססת על טקסטים ולא על צליל, העסקת איש שרות אחד לפחות היודע שפת סימנים וכיוצא באלו). בנוסף קיימת פעילות לקידום הקמת תחנת ממסר שתסייע לחרשים בכל הפעולות הללו.

אין בכך כל רע. לדעתי האישית לכל אדם יש זכות שווה לקבל שירותים, גישה ויחס. יחד עם זאת, השארת הסדר הנוכחי על כנו מנציחה במידה מסויימת את ההפרדה בין אנשים חרשים וכבדי שמיעה לשומעים, מכיוון שערוץ התקשורת העיקרי ביניהם הוא המתורגמן הדובר בשפת הסימנים, או הקלדן המעתיק את הנאמר אל הכתוב. ערוץ תקשורת שכזה יהיה תמיד איטי יחסית לתקשורת בלתי אמצעית כמו דיבור (או סימון).

באירוע הסטנד אפ שארגן המכון לקידום החרש ביחד עם תא הסטודנטים בקיץ האחרון, התחלק הקהל לשלושה: אנשים חרשים, אנשים כבדי שמיעה ואנשים שומעים. השתדלנו להעניק לכל אדם פיתרון נקודתי לצרכיו: לטובת החרשים עמדו שני מתורגמניות מוכשרות לשפת הסימנים. לטובת השומעים וכבדי השמיעה בעלי הירידה החלשה עמדו מכשירי FM שחולקו חינם מטעם חברת "מהלב". לטובת אלו שסובלים מבעיות שמיעה עמוקות יותר, היה קלדן שדבריו הוקלדו על מסך גדול בצד.

כתוצאה מכך, היו לכל בדיחה שלושה גלי צחוק: השומעים קלטו את הבדיחה מייד כשהאמן סיפר אותה. שניות לאחר מכן צחקו החרשים (שבנתיים תורגמו להם הדברים לשפת הסימנים) ולבסוף, צחקו כבדי השמיעה, אשר קראו בנתיים את הבדיחה המוקלדת מהמסך.

תופעה משעשעת זאת מצביעה על פערים עמוקים בערוצי התקשורת וביכולת של הללו לתת מענה מיידי לצרכיו של כל אדם ואדם. היא גם מעידה על חוסר היכולת שלהם לתת מענה מספק לצרכיהם של אנשים חרשים.

לכן, אני נוטה לחפש את התשובה בתחום אחר – התחום הטכנולוגי: אשר מציב לנו לאט לאט פתרונות הולכים ומתקדמים: המהפכה החלה כבר בעידן הפקסים, אבל צברה תאוצה עם התקדמות הטלפונים הסלולאריים והאינטרנט, אשר איפשרו שליחה של מסרונים (הודעות SMS) ופטרו אותנו מהנזקקות לאדם שומע שיבצע בשבילנו שיחות טלפון. היום ניתן לראות חרשים משוחחים זה עם זה באמצעות מצלמות הטלפון הסלולארי, פיתרון דיגיטלי כל כך מתוחכם, אשר עונה לצורך כל כך בסיסי.

העתיד הלא רחוק, כך אני גורס, צופן לנו חידושים נוספים, החל במתמללים ניידים (אשר יציגו לנו על מסך קטן את מה שנאמר מסביב), דרך מגוון מתרחב והולך של שירותים אינטרנטיים לטובת החרשים, אשר יחליפו את הצורך במענה פרונטאלי וכלה בפיתוחים בטכנולוגיה הרפואית המסייעת.

אתר סלע לוקח גם הוא חלק במהפכה. בשבועות הקרובים יעלה מיזם משותף של המכון לקידום החרש יחד עם חברות מסחריות, אשר ישתדל לספק לאנשים חרשים וכבדי שמיעה מגוון הולך וגדל של שירותים. כבר היום ניתן להזמין בסיוע האתר כרטיסים לתערוכת התיאטרון "הזמנה לשקט" מבלי להזדקק לאדם שומע שיתקשר בשבילכם.

אבל זה לא הסוף. העתיד, כבר כאן.