"מה יהיה איתו? תלוי במה שאתם תעשו.."
מרץ 8, 2009
סיפור לפני השינה
מרץ 8, 2009
הצג הכל

בשש שנותיו הספיק זמיר אברמוביץ' לאבד את הוריו, לגדול בבית יתומים באתיופיה, לעבור למשפחה מאמצת בבוסטון ולעלות איתה לישראל - ואז איבד את שמיעתו. שתל באוזנו החזיר לו את היכולת לשמוע והעלה חיוך לפניו

מי שרואה את זמיר אברמוביץ' בן השש יושב מול תוכנית ילדים בטלוויזיה ושר שירים על חגי תשרי מתקשה להאמין שרק לפני שנה החל אצלו תהליך של הדרדרות בשמיעה, שהגיע עד כדי התחרשות.

 

 

בשנה שעברה, מיד אחרי החגים, הבחינו הוריו של זמיר בהדרדרות ניכרת בשמיעתו. גם מכשיר שמיעה שהותאם לו לא הועיל, ותוך חודש נעלמה השמיעה לחלוטין. בינואר השנה נותח זמיר במרכז שניידר לרפואת ילדים והוחדר לשתי אוזניו שתל, המסייע לתפקוד האוזן הפנימית ומאפשר למעשה לחרשים לשמוע.

 

  

אבל זה לא הפרק יוצא הדופן היחיד בסיפורו של זמיר. הוא גדל בבית יתומים באתיופיה, לאחר שהתייתם משני הוריו. זמיר אומץ לפני כשנתיים על ידי סוזן סילברמן ויוסף אברמוביץ' והצטרף למשפחתם, המונה את שלושת ילדיהם הביולוגים ושני ילדים מאומצים. זמן קצר לאחר שאומץ עלתה המשפחה מארצות-הברית והתיישבו בקיבוץ קטורה בערבה.

 

  

כבר בפגישה הראשונה בבית היתומים היה ברור ששמיעתו של זמיר לא תקינה וכשהוא הגיע עם הוריו המאמצים לביתם בבוסטון התברר כי באוזן שמאל הוא אינו שומע כלל ובאוזן ימין יכולת השמיעה שלו עומדת על 70 אחוז. ההערכה היתה שליקוי השמיעה נגרם בשל פגיעה מווירוס, ושאין חשש להדרדרות נוספת בשמיעה. אבל שנה לאחר האימוץ, כשהיה בן חמש, החלה יכולת השמיעה של זמיר להדרדר שוב.

 

 

 "כשהיינו קוראים לו מאחורי הגב הוא לא שמע אותנו". זמיר אברמוביץ' 

 

"לקח לנו זמן להבין עד כמה זה רציני", מספר האב יוסף, "בסך הכל הוא עבר חיים די קשים ויש לו אופי כזה שהוא מתרגל מאד מהר לכל מה שקורה לו בחיים והוא עם מצב רוח טוב. אז הוא התרגל לכך שחלה ירידה בשמעה, למד לקרוא שפתיים, נעזר בחבר שלו מהגן בכל פעם שהיו הוראות של הגננת וחיקה את מה שהוא עשה".

 

  

לבסוף, לא ניתן היה להתעלם עוד מהסימנים המחשידים לבעיית שמיעה. "הרמז הראשון היה שהוא הגביר מאד את הטלוויזיה. כשהיינו קוראים לו מאחורי הגב הוא לא שמע אותנו. הרבה פעמים כשדיברנו אליו הוא היה אומר 'מה' וגם הגננת שלו דיווחה על תופעות דומות".

 

  

זמיר הופנה לבית החולים יוספטל באילת ומשם בדחיפות למרכז שניידר. "הם אשפזו אותו מיד ואמרו לנו 'ברוכים הבאים לשניידר'. ממש לא התכוננו לזה, לא היה לנו אפילו תיק עם בגדים". זמיר עבר בדיקות גנטיות ובדיקות שמיעה

והרופאים המליצו לחבר לאוזנו מכשיר שמיעה. באותו שלב היה צריך ממש לצעוק לידו כדי שהוא ישמע. טלויזיה הוא היה שומע בעזרת אוזניות שכוונו לעוצמה מקסימלית".

 

  

במשך חודש נעזר זמיר במכשיר שמיעה אבל אז, כשהיה עם בני משפחתו בביקור בבוסטון, הפסיק לשמוע כליל, וגם מכשיר השמיעה לא עזר. הפעם המליצו לזמיר ולהוריו להשתיל בניתוח באוזניו שתל קוכליארי (או שתל שבלול). מדובר במכשיר אלקטרוני הממיר את המידע הקולי למידע חשמלי ומעביר אותו ישירות אל עצב השמיעה בעזרת אלקטרודה המוחדרת לאוזן הפנימית.

 

 

ד"ר אייל רווה, מנהל יחידת אף אוזן גרון במרכז שנידר לרפואת ילדים מסביר כי שתל קוכליארי הוא "אחד הניסים שקרו לרפואה". מדובר במכשיר שהשתלתו לתינוק שנולד חירש מאפשרת החזרה של יכולת השמיעה. "השתל עשה מהפך בכל הנושא של שיקום ילדים חרשים גם ביכולת השפתית וגם בתפקוד. כשאני למדתי רפואה, אדם שמכשיר שמיעה כבר לא עזר לו, היה חסר טיפול. היום השתל נותן תוצאה נפלאה. פחות ילדים נכנסים למערכת החינוך כחרשים אלא נכנסים למערכת החינוך הרגילה, מדברים ושומעים".

 

 

השתל מיועד לילדים שאובחנו מוקדם או שנעזרו במכשיר שמיעה עד לאבדן יכולת השמיעה. השתל מסייע לקליטת האותות במוח, אך צעיר שלא שמע מינקות ולא השתמש במכשירי שמיעה לא יוכל להפיק ממנו תועלת. בארץ מבוצעות כ-150 השתלות של שתל שבלול בשנה.

 

  

תהליך ההחלמה אחרי הניתוח נמשך כחודש ורק לאחריו הדליקו בפעם הראשונה את המכשיר ובדקו האם הוא עובד. "זה היה נס גדול", מספר יוסף, "בגלל שזמיר כבר ידע לקרוא שפתיים אז דיברנו לידו והסתרנו את הפה וראינו שהוא שומע. אחר כך אמרנו תפילת שמע ישראל והוא חזר אחרינו. זה היה מרגש מאד. הרופאים אמרו שיקח לו לפחות חצי שנה להתרגל למכשיר, אבל כבר תוך חודשיים-שלושה הוא חזר כילד ששומע הכל".

 

 

לדברי ד"ר רווה, "זמיר הוא ילד חמוד ואינטיליגנטי. התועלת שהוא מפיק מהשתל היא פנטסטית והוא מתנהג איתו כמעט כמו ילד רגיל". 

 

 

היום זמיר שומע היטב ומתפקד באופן תקין. לאור זאת הוא החל ללמוד בכיתה א', כאשר בחלק מהזמן הוא נמצא בשיעורי עזר וחלק מהזמן בכיתה רגילה. "למרות בעיות השמיעה הוא ילד מקסים וגאון. הוא מדבר עברית ואנגלית וגם מבין אמהרית, אבל עונה בעברית". 

 

 

זמיר אוהב ללכת לבריכה ולצייר. הוא משחק כדורגל ורוצה להיות שחקן טוב כמו אחיו הגדול. הוא מספר שהוא "אוהב לתת נשיקה לתורה ואוהב לחייך". כשהוא נשאל מה הוא רוצה להיות הוא עונה "רב כמו אמא". (אמו, סוזן סילברמן היא רבה רפורמית. מ.י) 

 

 

"אנחנו מאד גאים בו. הוא נהנה מהכל ותמיד לומד וקולט דברים חדשים", אומר יוסף. "אני נזכר שכשהדליקו לראשונה את השתל באוזנו היה לו חיוך גדול על הפנים. זה היה נס גדול. ברגע זה הבנתי שהרופאים הצליחו".