מאסנו בתלות
פברואר 22, 2009
מי רוצה חדשות בבועה?
פברואר 22, 2009
הצג הכל

המכשיר על השולחן של גל רוטט. השעון מורה, כי השעה 11:00. בדרך אל חדרה של המנהלת, גל מסמנת למירית וללינוי. כמו על פי קוד סודי, אנחנו יודעות, שמתאספים "לשמוע" את החדשות ברדיו שנמצא בחדרה של המנהלת.

שם, כל החדשות העלומות והדיווחים השוטפים, שבדרך כלל קורים כאילו בארץ רחוקה, מתורגמים על ידי אחת העובדות לשפת הסימנים, ואנחנו "שומעות".

קשה לתאר את התחושות "לפני" ו"אחרי". עכשיו אנחנו עם יד על הדופק, מעודכנות באירועים שחלו במהלך היום, יודעות מה אומרים הפרשנים, יכולות  להביע דעה אישית פוליטית. והכי חשוב – יודעות איך להתנהג במקרה הצורך ומהם מספרי הפקסים, שאליהם אפשר "להתקשר" בשעת חירום.

בסיום החדשות אנו מרגישות רגועות יותר, עם ידע רב יותר ועם הרבה פחות "חורים" של מידע, נוכח כל האירועים המתחוללים במהלך השבוע האחרון.

החלפת המידע ושיתוף התחושות מבהירים לכולנו, שאנחנו לא לבד ויש לנו רשת תמיכה. האם זהו גם מצבם של אנשים חרשים או כבדי שמיעה, שעובדים במקומות עבודה אחרים? איננו יודעות.  

אנחנו ממשיכות לדבר על המצב. לתהות איך להתנהג מחר – להישאר בבית או להגיע לעבודה כרגיל? הנטייה היא להגיע לעבודה, משום שתחושת חוסר הוודאות חזקה מכדי להישאר בבית. גל מספרת, שהיא ישנה עם הפלאפון מתחת לכרית, והשביעה את אחיה השומע לצלצל אליה, במקרה של הפצצה באזור המרכז. את האזעקה היא הרי לא תשמע. היא גם מודה, שרצתה שהבוקר יגיע והיא תהיה במכון, מקום שבו היא מרגישה בטוחה, כי המידע מונגש ונגיש בזמן אמת דרך האינטרנט והודות לתרגום החדשות. היא אפילו התבדחה עם בעלה, ואמרה לו ספק בציניות ספק בהומור, כי חבל שאין מתורגמניות להשכרה לפי שעות…

הדיווחים ממשיכים להגיע. מדי שעה אנחנו מתכנסות להאזין ולהתעדכן, וגם להתלבט בשאלות פרקטיות. כמו למשל, האם לתעל את הביפר ולהשתמש בו כמכשיר להעברת חדשות ועדכונים מיידים או רק לאזעקה בזמן אמת.

ההחלטה קשה. רוצים להיות מעודכנים כל הזמן, ולא להיות תלויים באנשים שומעים, כדי שאלו יתרגמו את החדשות והפרשנויות. ומעבר לכך – כל רטט של הביפר יכול להבהיל, שמא זו אזעקת אמת…