למידה מתחת למים
פברואר 26, 2009
יום הסטודנט החרש וכבד השמיעה, בעד או נגד? – ההמשך
פברואר 26, 2009
הצג הכל

כמו כל הטורים האחרונים שלי, גם זה מתחיל בעצם... בצלילה.

באחד מסופי השבוע האחרונים קבעתי עם מספר חברים צלילת שחרית בחוף מכמורת. זהו חוף חביב שמתפאר גם באתר צלילה גדול ושוקק חיים, יחסית לחופי הים התיכון, בכל אופן. החנייה התבצעה במגרש כורכר מסודר, עמוס לעייפה במכוניות של מתרחצים ובצמוד אליו, עמד מועדון צלילה מקומי.

כהרגלנו בקודש נעלנו את הציוד ברכבים (מאחור כמובן, שלא יראו) ואת המפתחות, נטלנו עימנו למים בקופסאות אטומות למים. הצלילה היתה ארוכה ומרעננת, המים היו נעימים והעדר המדוזות שלא הגיעו השנה לעשות לנו צרות, היווה תוספת נפלאה.

אבל כשיצאתי מהמים חשכו עיניי. המכונית נעלמה! היא נגנבה ויחד עמה, נגנב כל מה שהיה לי באוטו. בעצם, לא על הגניבה רציתי לספר לכם, אלא על צמד פריטים קטנים, מותאמים אישית, שרובנו לא מקדישים להם מחשבה שנייה בחיי היום יום מעבר להחלפת סוללות. כן כן – מכשירי השמיעה היקרים שלי נגנבו ביחד עם הרכב.

מצאתי את עצמי במצב משונה. אחרי שנים שבהם התרגלתי להגדיר את עצמי ככבד שמיעה, אשר נעזר במכשירים על מנת לתקשר עם הסביבה, הפכתי באחת לחרש כמעט מוחלט. יום למחרת הגניבה ניגשתי לאחד ממכוני השמיעה הגדולים בארץ והזמנתי לעצמי זוג מכשירים חדשים.

ובנתיים? עד שהכנתם תסתיים? למדתי לשמוע מחדש.

אני נוטה להתייחס לתקופות כאלה בחיים כאל חווית למידה. פתאום, אתה כבר לא מגיב לקריאות של אנשים מסביב וצריך להתחיל להזכיר לכולם לגעת לך בכתף, או לבקש מאדם שעומד בסמוך אליך שיסב את תשומת ליבך אל הקורא.

פתאום היד נשלחת מאליה לטלפון הסלולארי אחת לכמה דקות, כדי לבדוק אם הוא רוטט (כי מי יכול לשמוע את הצלצולים האלה בכלל?).

פתאום אני משתיק את הווליום בטלוויזיה (כי זה סתם זמזום מעצבן) ומגיע עייף ורצוץ הביתה מיום עבודה, כי שרפתי את תאי המוח הבודדים שנשארו לי, על ניסיון להבין מה רוצים מהחיים שלי בכלל?! לא נדבר על קבלת שירותים בסיסיים (רופאה או רוקחת בקופת החולים? תחקיר של חברת הביטוח בעקבות גניבת הרכב?) שהפכו למאוד מסורבלים.

אפילו פגישות עם חברים הפכו לסיוט. הם שהתרגלו ליכולת שלי להגיב, לשמוע ולתקשר, לא ידעו איך לאכול את השינוי החריף הזה בסטטוס. אני יודע שהם עבדו קשה והתאמצו מאד כדי לעזור לי להתמודד עם התקופה הזו.

אני אקבל את מכשירי השמיעה שלי בסופו של דבר. אבל יש אלפי אנשים בישראל שסובלים מירידות חמורות עוד יותר בשמיעה, כאלו שמכשירי שמיעה לא יוכלו לעזור להם. אני חושב שהשבועות האחרונים רק גרמו לי להבין עד כמה זה קשה, כמה התמודדות נדרשת מהם ועד כמה אסור לנו לקחת כמובנת מאליה, את העובדה שחרשים מתמודדים, נאבקים ומצליחים להסתדר למרות כל הקשיים.