תרגום וכתוביות של תכני מקור
פברואר 26, 2009
בין שמחה לעצב
פברואר 26, 2009
הצג הכל

זהו נשברתי...

אחרי שנה שלמה שבה אני עובד במכון לקידום החרש החלטתי שהגיע הזמן להרשם לקורס בשפת הסימנים הישראלית. ההחלטה באה לי בטבעיות: אחרי חיים שלמים כאדם כבד שמיעה ("אוראלי" - אשר מדבר כאמצעי תקשורת עיקרי), שכל חבריו שומעים ומדברים, זכיתי להכיר אנשים חרשים מקסימים וגיליתי שאני רוצה לתקשר איתם טוב יותר, להבין אותם ולסייע להם להבין אותי. ולכן, בחרתי להרשם לקורס בשפת הסימנים הישראלית.

אחד הפרוייקטים הכי יפים והכי "מזמינים" של המכון לקידום החרש, מערך קורסי שפת הסימנים, נוצר בעצם מתוך תקווה לגשר על פערי לשון ותרבות ולהנגיש את האדם השומע לאדם החרש וכבד השמיעה. בדרך כלל מצפים מאנשים חרשים וכבדי שמיעה להיות אלו שיגשרו, שישתדלו, שיעשו את המאמצים, שיגיעו לאירועים בליווי של מתרגם, או שישבו בשיעורים ביחד עם קלדנית ומחשב נייד. התפיסה של המכון גורסת כי הגישור צריך להעשות משני הצדדים ולכן, הוא מעביר לאנשים שומעים קורסים בשפת הסימנים.

מגוון האנשים שמגיעים ומשתתפים בקורסים הללו מדהים: סטודנטים, אנשים שמעוניינים לעבוד עם חרשים במקומות העבודה שלהם, קרובי משפחה של חרשים ו"סתם" סקרנים שרוצים להרחיב את הידיעות שלהם וללמוד שפה נוספת. הקורסים עצמם בנויים במתכונת נגישה ונוחה לאדם השומע ולא צריך תואר אקדמי או השכלה מיוחדת כדי להסתדר בהם – רק קצת הומור, קצת מחוייבות להכנת שיעורי הבית שניתנים (בליווי של דיסק מוסרט עם שיחות ומילון בשפת הסימנים) ופתיחות להכיר תרבות חדשה ולהבין אותה.

המורים עצמם, אנשים חרשים ומועצמים, אשר הוכשרו במכון ללמד ולהדריך בשפת הסימנים, מהווים לאדם השומע מעין שער לעולמם של החרשים. מעבר ללימוד הסימנים והרחבת אוצר המילים, אנו לומדים בקורס את התחביר הייחודי לשפת הסימנים, את הניואנסים (אשר מתבססים על מרחב הדובר, הבעות הפנים שלו ושימוש בסימנים שונים) ואפילו… לספור.

את הקורס שלי מעבירה תמי אסולין, מורה לשפת הסימנים במכון, חרשת בעצמה ובת למשפחה חרשת. החיוך ושמחת החיים שלה מדביקים את כולנו והחופשיות שבה היא מספרת על חייה, על התרבות שממנה היא באה ועל עולמם של האנשים החרשים פותחת גם אותי (ואני מאמין שאת חבריי לקורס) לנסות להבין – לא רק את השפה, אלא גם את הדוברים בה.

השיעורים הראשונים קשים לכולנו: המדריכים אינם מדברים אלא מסמנים בלבד ו"מאלצים" אותנו לפתוח עיניים גדולות, להתרכז בסימנים, בהבעות הפנים, בתנועות ובמרחב האישי של הדובר. לאט לאט מילים "מחליקות" למקום, משפט נבנה ואחריו עוד אחד וחיוכים עולים על הפנים של כולם.