תשמעו סיפור על כביש 6
מרץ 12, 2009
לומדים לדבר בשפת הסימנים
מרץ 12, 2009
הצג הכל

"שני עולמות" הוא לא סרט בדיוני חדש וגם לא מופע מחול רגיל. אמנון וג'יל דמתי, חירש ושומעת, משוחחים עם הקהל ומשתפים אותו בתנועה על הבמה. הם מאפשרים לקהל לצפות במפגש הניגודים, אבל בעיקר להיפגש עם עצמו ועם היחס שלו לחריג

 

 

כשג'יל מדברת על אמנון , החלל מתמלא במילים של אהבה. היא מדברת על האישיות שלו, השלווה והתפיסה הנינוחה שלו את החיים, שלא לדבר על חוש הקצב ועצם היותו רקדן מוכשר. היא מספרת שכילד גדל במוסד לילדים חירשים בירושלים, וכבר מגיל 4 הרגיש סגור וחלם לעוף כמו ציפור. ההתמודדות עם עובדת היותו חרש הבהירה לו כי עליו ללמוד הרבה בחיים ושזה לא הולך להיות קל. "אמנון הוא דוגמה נוגדת לכל ספרי הפסיכולוגיה", היא משחררת הצהרה לאוויר העולם ומסבירה שדממה לא בהכרח מספקת שלווה. חירשים רבים חשים תסכול רב על הגורל שנגזר עליהם, אך משהו באופיו של אמנון היווה בסיס טוב לצמיחתו של אדם ששלם עם מה שיש לו ויוצר למרות ומתוך המגבלה.

ג'יל תמיד הייתה מלאת ביטחון. לא שובע מן המלל הוא זה שקירב אותה לאמנון, זו הייתה התאהבות רגילה לחלוטין. כיום היא שוכחת לגמרי שאמנון חירש, וכשאנשים מסתכלים עליהם ברחוב, לוקח לה כמה רגעים להיזכר שהוא נשמע מוזר. הקושי מבחינתה לא מצוי בחירשות, כי אם בהתמודדות הכלכלית של שני מפרנסים שהם אמנים, משמע רחוק ממשכורת של עובדי היי-טק.

ג'יל ואמנון הופיעו מול תלמידי בית ספר, מבוגרים, אסירים, דתיים, בבית הלבן ובמקומות רבים בעולם כמו מוסקבה, פנמה, פריז, ולונדון. במופע קטעי הריקוד המייצגים, בין היתר, פיסות מחייהם מלווים בפנטומימה. אתנחתאות מהריקוד בהנחייתה של ג'יל כוללות הסבר טכני על יכולתו של אמנון לרקוד עם מוזיקה, הסברים על משמעות הריקוד והסיפור שמאחוריו וכמובן פתח לשאלות ודיון אינטראקטיבי עם הקהל. פעמים רבות אנשים יוצאים ממופעי מחול בסימן שאלה גדול, לעתים העיבוד מתבצע זמן מה אחרי ולפעמים מתפספס, ורק ביקורות או ראיון עם היוצר יכולים להבהיר את התמונה. היופי במופע "שני עולמות" הוא היכולת לדבר עם היוצר עצמו וההזדמנות לדעת אם אכן אתה מבין למה מתכוון המשורר ברגע ההיחשפות ליצירה תוך נטילת חלק בהתהוותה. הרווח כמובן אינו חד כיווני, משמעויות וחוויות שהקהל משתף בהן את אמנון וג'יל מאפשרות להם להבין על אילו מיתרים פורטת יצירתם, לזהות את אותן נקודות חופפות שלוחצות במעמקי הרגש החבוי וללמוד משהו על עצמם דרך חוויית הצופה.

כשג'יל מתבקשת לפשפש בזיכרונה ולדלות חוויות מרגשות מההופעות, היא נזכרת בחיוך במופע בבית סוהר שבו אחד האסירים שאל למה מגיע להם שיופיעו בפניהם. היא ענתה לו בכנות כי היא עצמה חששה והתלבטה רבות, אך אמנון אמר כי לכל אדם מגיעה הזדמנות לשינוי. מאותו רגע האסירים קראו בשמו של אמנון כאילו היה מושיע שסיפק להם את החמלה והתקווה שלהן ייחלו. חוויה אחרת החקוקה בזיכרונה היא מופע שהתרחש באנגליה בבית ספר לילדים חירשים ומוגבלים. ילד עם מוגבלות קשה הועלה לבמה ולתדהמת מדריכיו הצליח לקפץ יחד עם אמנון. חוויות אלו הן בגדר אירוע, בעולם הטיפולי מדובר בהישגים שלוקחים לא מעט זמן. היכולת של ג'יל ואמנון לתקשר עם הקהל ולהניעו למקומות שהיו בגדר חלום היא השיג אדיר הממחיש את כוחה של האמנות בכלל ושל מופע זה בפרט.

נשאלת השאלה כיצד מופע יכול להחזיק כל כך הרבה שנים. תחילתו הייתה אי שם בשנות השמונים המאוחרות, והוא ממשיך לו גם בימים אלו. לא חסרות דוגמאות של יצירות מופת שרצות על במות העולם, מ"אגם הברבורים" דרך "מפצח האגוזים" ועד "אנאפזה" ו"קיר" של בת שבע, שגם עליהם רואים את השנים. העמידות של "שני עולמות" מקורה בהשתנותו המתמדת. ככל שהשנים עוברות הזוגיות של אמנון וג'יל מקבלת צורה שונה, הם עצמם מתבגרים, יכולתם הפיזית משתנה, הם מרחיבים את המשפחה ומביאים שני ילדים לעולם, וכל אחד מהם בפרט עובר תהליכים עם עצמו. המופע צומח עימם, מתגבש ותופס צורות שונות ומתמלא בצבעים חדשים. אך השתנות המופע אינה תלויה רק בתקופות וחוויות בחייהם של ג'יל ואמנון, כי אם גם בקהל עצמו. ג'יל אומרת בפירוש כי הנחייתה משתנה בין קהל לקהל. נוצר מצב כי כל מופע הוא עולם חדש בפני עצמו. כל קהל יוצר דינמיקה משלו ומגיב למתרחש על הבמה בצורה אחרת, שינוי שמביא לשאלות שונות ולתגובות בהתאם של ג'יל ואמנון. האווירה מתהווה בכל פעם מחדש ללא חוקיות וללא גבולות.

שם המופע "שני עולמות" מבוסס על שילוב שני סגנונות שונים. עולם המחול המודרני שממנו הגיע אמנון ועולם ההתעמלות של ג'יל. הם יצרו מתוך כוונה לספק חוויה תרבותית ולא חשבו על שליחות בעלת מסר מורכב. להפתעתם הדרך גילתה להם את הכוח הטמון במופע. העולמות לא בהכרח מייצגים עבור כל אדם את אותו הדבר. הקהל מפרש את העולמות בצורה הרלוונטית לו. יש המעמידים שמיעה מול חירשות, מוגבלות מול נורמה, הסכסוך הערבי יהודי, הקונפליקט הפנימי של אדם עם עצמו, עולמות פרטיים בתוך תבנית של זוגיות ועוד דוגמאות רבות. "שני עולמות" הוא מופע רב-ממדי עם אופי חינוכי הקורא להכיר בשונה ולהבין כי כל עוד אנו תופסים אותו כמוגבל מוחלט, אנו שבויים במוגבלות של עצמנו. בנוסף קיים גם אפקט תרפויטי המאפשר תיקון לנפשו הדואבת של האדם המחפש מחילה וכוח להתגבר על שדיו הפנימיים או על גזירות חיצוניות.

יצירה מרגשת היא לא דבר מובן מאליו, כמו כן קיימת תמיד שאלת הטעם. פעמים רבות מכתיבים לנו מה יפה, מה מרגש ומה נחשב. הפתרון הטוב ביותר הוא להיות כן עם עצמך ולשאול באופן מתמיד, האם אכן משהו זז בתוכך? לא תמיד מה שפורסם כמבטיח הוא כזה, ולעתים הפתעות קטנות מצפות לנו בצדי הדרך. הפתעות אזוטריות אלו מרגשות בלי שנתאמץ ומקרבות אותנו לעצמנו. "שני עולמות" יכולה להיות הפתעה שכזו, עכשיו כל שנותר לכם הוא ללכת, לצפות ולהחליט.

בחודש הקרוב אמנון וג'יל מופיעים עם "שני עולמות" בבתי ספר!

© כל הזכויות שמורות לאמי דרנג

לכתבה המקורית לחצו כאן
לאתר של אמנון וג'יל לחצו כאן