המכון לקידום החרש השתתף בכנס "פעמיים בשוליים: אתגרים ומבט לעתיד"

טור אישי – על פרויקט ההסמכות
ינואר 9, 2011
קשיים בבחינה הפסיכומטרית / אורית זולברג
ינואר 9, 2011
הצג הכל

במסגרת כנס "פעמיים בשוליים: אתגרים ומבט לעתיד", נערכו דיונים בנושא "קולות מהשטח", אשר בהם השתתפו ארגונים הלוקחים חלק בקידום קהילת בעלי המגבלות בחברה הערבית - הבדואית בנגב. בדיונים השתתפה רוז עאמר, רכזת תכניות הנגב והמשולש עובדת המכון לקידום החרש.

במסגרת השולחן העגול העוסק בנושא "יזמות" הועלה מצבם החברתי והאישי של אנשים מאוכלוסיות חלשות ודובר בכך, שיזמות אישית יכולה להיות פיתרון לאנשים אלו, אשר קשה להם להתבטא בתחום העסקי ובשילוב בחברה.

ארגונים שונים שהשתתפו בכנס תיארו פעילויות חברתיות ועסקיות, ברוח היזמות, אשר נועדו לסייע לאנשים בעלי מגבלות. בין היתר, דובר בעיתון "רוח דרומית", בעמותת "אלמנארה" וארגון "אחווה".

רוז עאמר, מן המכון לקידום החרש, סיפרה על תוכנית "מודל הצלחה" בחברה הערבית:

אוכלוסיית החירשים וכבדי שמיעה היא 2% מכלל האוכלוסייה הערבית בדואית בנגב והיא עולה על אחוז החרשים בכל מקום אחר בארץ. מתוך 170,000 ערבים בדואים בנגב יש 3400 אנשים חרשים וכבדי שמיעה, יותר ממחצית הן נשים.

מדובר באוכלוסייה הסובלת מחוסר בשירותים והנגשה בתוך החברה. ככלל, נשים ערביות חירשות וכבדות שמיעה, סובלות יותר מנשים ערביות שומעות.
במסגרת התוכנית, הגיעו עובדי המכון לקבוצת נשים ערביות, חירשות וכבדות שמיעה, בעיקר מן הפזורה הבדואית בנגב. בסדרת מפגשים תחת כותרת הפרויקט "מודל הצלחה", נתנה התוכנית לנשים אלו כלים שיאפשרו להן לסייע לעצמן ולאנשים כמותן. בנוסף, עודדה התוכנית את חברות הקבוצה להקים יזמות חברתיות בתוך הישובים בהם הן גרות.

במפגשים הועברו לנשים הרצאות, במיוחד בנושאים הקשורים לזכויותיהן (כמו "סל תקשורת", הניתן ע"י משרד הרווחה) והנשים, ביחד עם עובדי המכון המנחים אותן, זכו לפריצות דרך משמעותיות. כמו למשל, סיפורה של אישה אשר רצתה לפרוץ לעולם ההשכלה והעבודה, אבל לא הייתה מודעת לזכויותיה ולשירותים הנגישים אותם היא זכאית לקבל כאישה חירשת/כבדת שמיעה.

היה צורך להביא נשים אלו למודעות רחבה יותר, גם לגבי המגבלות אותן מטילה עליהן החברה (ואפילו המעגל המשפחתי הקרוב, אשר חושב שאישה חירשת לא יכולה לצאת לעבוד/ללמוד) וכמובן במקביל, להביא את החברה שמסביב למודעות לגבי יכולותיהן של נשים מיוחדות אלו.

ברהט למשל, לאחר השנה השנייה של פעילות הקבוצה, הוקם מועדון לאנשים חרשים (והאישה שיזמה את המועדון, חירשת בעצמה, מצאה בתוכה את הכוח והעצמה להקים את המועדון בזכות הכיוון אותו קיבלה מן המכון).

בעשייה חברתית יש הרבה "תבלינים". האם תוכלי להצביע על "תבלין" אחד שאפשר לכם לעשות בהצלחה את היוזמות שעשיתם?

יש יותר מתבלין אחד מאחורי הצלחת הפרויקט שלנו. דבר אחד זה המקצועיות. עובדים בארגון יותר מ-15 שנה אנשים חרשים כבדי שמיעה ושומעים יחד לטובת אוכלוסיית החרשים וכבדי השמיעה בארץ. הארגון קם ע"י ד"ר ישראל סלע ורעיונו היה להקים אוניברסיטה לחירשים בישראל, ועל רעיון זה נבנו כל הפרויקטים האחרים. התבלין השני הוא הכוח של האנשים עצמם. למדתי מהנשים בחברה הערבית בדואית, לא לשים קץ לחלום שלי ולהמשיך הלאה, לנשים יש נחיצות ואסרטיביות לכן אני מאמינה שהן ימשיכו הלאה.

מה יוצא לנו כאנשים מן הישוב מתהליכים אלה ומה יוצא לאנשים עם מוגבלויות מזה?

איך זה תורם לתחום המוגבלויות בארץ? המודל בנגב הוכיח את עצמו, כך שהרבה ארגוני- חברה-אזרחית אחרים בנגב התחילו לפעול בחברה הערבית למען האנשים החרשים. התוכנית באה לשים "ספוט" על האוכלוסייה החרשת בחברה הערבית. ולכן היום היא מועתקת ומופעלת במשולש ובצפון.

אחד התוצרים הישירים של העלאת המודעות לגבי האוכלוסייה בנגב בא לידי ביטוי בתוכנית חדשה שתופעל בנגב בשיתוף פעולה מלא בין המכון לבין הבטוח הלאומי "הקרן למפעלים מיוחדים", התכנית תפעל בקרב הורים, בני משפחה ואנשי מקצוע והיא תוכנית המשך לפרויקט המקורי.