תרגום בביצה
פברואר 22, 2009
איזו שפה את מדברת ?
פברואר 22, 2009
הצג הכל

השבוע הייתי בערב יום עיון שנושאו היה "כוחו של הסיפור לנוכח מחלה או נכות". במהלך הערב הבנתי שאני בעצם לא שונה מאחרים, שכולנו מתמודדים עם איזה שהוא שבר, אובדן, משבר, נכות ומחלה וכולנו מעצבים את חיינו ואת זהותנו בצל החיים המורכבים כל כך.

לאורך כל השנים שאלתי את עצמי ואני בטוחה שגם אחרים שאלו את עצמם  – "מי אני?" מה הם הגורמים המשפיעים על עיצוב הזהות? ובערב ההוא מאוד הזדהיתי עם נאוה סמל, סופרת ומחזאית, שאמרה שם "פצע מוליד סיפור – וסיפור מרפא פצע". מצאתי את עצמי חוזרת לילדות שלי. רגע השינוי היה בגיל שנה ושלושה חודשים כאשר חליתי בדלקת קרום המוח והתחרשתי בשתי אוזניי.

היום, יש לי שני ילדים נהדרים (שניהם שומעים אם רציתם לדעת…), נעם אוטוטו חוגגת 7 ואהד בן 3 וקצת. יש לי גם בעל נהדר ותומך. שנינו חרשים.

לכאורה חיים רגילים שסובבים סביב הילדים, עם מסלול קבוע של בית, עבודה, ילדים, חוגים, קניות…
אבל, אצלי אין יום שגרתי… אצלי כל יום הוא מסע הישרדות והוא התחיל אז, ברגע שחליתי.

תמיד אמרתי שאני כל יום קמה לעוד מסע, לעוד יום מפרך של מסע הישרדות, שבו אני צריכה לצלוח ים של בורות, חוסר מודעות לצרכים של אנשים חרשים, להלחם על מקומי השווה לאנשים אחרים שהם "בריאים", כלומר שומעים,

תמיד שאלו אותי איך זה לא לשמוע?
האם שפת סימנים היא בינלאומית?
מה ההרגשה שאת לא שומעת צפירות?
האם חרשים נוהגים?
האם את שומעת את ילדתך בוכה בלילות? האם הלב שלך לא נחמץ כשאת לא שומעת את בתך שקוראת לך "אמא…"

ואני מצאתי את עצמי מתעצבנת כל פעם מחדש לשאלות האלו שתמיד חוזרות על עצמן!

בסיום הערב, הבנתי שזהותי מורכבת מעצם היותי חירשת ודרך הסיפור אני יכולה ליצור ולהפוך את עולמי ליפה וטוב יותר. ועכשיו יש לי צידה חשובה לדרך, כשאני יוצאת למסעות היומיומיים האלו והיא הכלי הסיפורי המדהים שיש לאנשים חרשים!! ואת המסע הזה,  אני יכולה לעשות בנועם, דרך סיפורים, דרך שיקוף חיים של אנשים חרשים בסביבה שומעת, עם הגברת רגישות החברה לאנשים שהם קצת שונים…

בטורים הבאים אני אנסה לשתף אותכם מנקודת מבט אישית שלי, של אשת מקצוע חרשת שהיא גם בין השאר אמא לילדים ויחד נצא למסעות לגילוי הזהות המורכבת.