התחלתי ללמוד שפת סימנים!
פברואר 26, 2009
בואו נדבר על תעסוקה
פברואר 26, 2009
הצג הכל

השבוע שחלף, מאחד בתוכו שמחה ועצב לכולנו: מיום הזיכרון לשואה ולגבורה ועד ליום הזיכרון של חללי מערכות ישראל, מתכנס עם ישראל בתוך היגון, התבוסה והכאב שהיו מנת חלקנו במאות שנות ההיסטוריה. את השבוע העצוב והקשה הזה, מסכם אירוע משמח, שמהווה בעיניי את הדוגמה הטובה ביותר לאופן שבו אנו, אזרחי ישראל - מגדירים את עצמנו: יום העצמאות. השילוב הזה, של עצב ושכול, עם נצחון וקוממיות, הוא נחלת - כולנו. לא ניתן לנתק את האחד מן השני. לא לחינם, גם באירוע המשמח ביותר בחיינו - הנישואין, שוברים אנו כוס כזכר למפלת בית המקדש וירושלים.

קהילת החרשים וכבדי השמיעה במדינת ישראל היתה, ותמיד תהיה חלק מהשכול, כמו גם חלק מהשמחה. איבדנו קרובי משפחה היקרים לנו בשואה הנוראה, הקרבנו את טובי בנינו, שכם אל שכם, במלחמות ישראל, בפיגועים ובמערכות הקשות שידעה המדינה הצעירה הזאת. לא דיי בזאת – אנו שבים וקמים ומקריבים את עצמנו כשאנו נקראים אל הדגל, כי יודעים אנו היטב, שאין לנו מקום אחר להיות בו.

השנה, כמדי שנה, צעדו אנשים חרשים בשביל הדמדומים של מצעד החיים, ביקרו במחנות הריכוז וההשמדה, ליטפו ביד אוהבת מצבה או קבר נשחת של קרובי משפחה, או של יהודים "סתם", אשר הומתו בשל יהדותם. מצעד החיים השנה נערך בסימן של מורשת וקירוב לבבות. של חליטת זכרם של אנשים שהומתו בשל שתי סיבות: הם היו יהודים. וגרוע מזה, הם היו חרשים. מכונת ההשמדה הנאצית נטתה להם "חסד" והמיתה אותם, אם לא בשל יהדותם, אז בשל נכותם. הצעירים שיצאו למצעד החיים שבו ממנו שלא כאחד האדם, הם שמעו סיפורים של ניצולי שואה שחוו את השאול עצמו. הם למדו ואנו תקווה שהם גם יעבירו הלאה את השיעור הזה: יש לנו חלק בבניין האומה הזו ואין בלתו.

השנה, כמדי שנה, חוותה משפחה נוספת של אנשים חרשים את השכול ואיבדה את אחד מטובי בניה למען תקומתנו. הם וגם אנחנו כולנו תרמנו ונמשיך לתרום למדינת ישראל, על מנת להשאירה על תילה ולהבטיח, כמאמר מגילת העצמאות, "בית יהודי" לכל מי שחפץ בו.

שכול ויגון אין בהם דיי. לאנשים חרשים יש זכות לקחת חלק בטקסים ובאירועים של המדינה הזו! אנו, במכון לקידום החרש, פונים פעם נוספת לכל אמצעי התקשורת, לממשלה ולשריה ומבקשים: תנו לנו להיות חלק מכם! אפשרו לנו לחוות את אירועי הימים הקשים הללו כאזרחים שווי זכויות במדינת ישראל, דאגו לכתוביות, לתרגום לשפת הסימנים, להנגשה ראויה לטובת כל אותם אנשים כואבים שהקיזו את דמם למען המדינה הזו ועדיין מרגישים, שאחרי כל מה שהם נתנו, נותנים וימשיכו לתת, הם נמצאים קצת בצד, זנוחים.

שתי עיריות קמו ועשו מעשה כדי לתקן את העוול: עיריית תל אביב ועיריית כפר סבא דאגו להנגיש את אירועי יום הזיכרון לטובת אנשים חרשים וכבדי שמיעה. משדרים מסויימים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וביום הזיכרון לשואה ולגבורה כבר החלו להיות מונגשים, באמצעות תרגום סימולטני לשפת הסימנים ובאמצעות כתוביות.

אנו מודים לכם על המאמץ, אבל אין בכך דיי. על מדינת ישראל לאמץ לתוכה את ציבור החרשים וכבדי השמיעה, לעשות הכל על מנת לתת להם את התחושה שהם חלק ממנה.

לפני כחודש וחצי נכחו נציגי המכון לקידום החרש בפגישה עם נציגי הממשלה, על מנת להבטיח שאירועי ימי הזיכרון ויום העצמאות ה – 60 של המדינה, יונגשו לטובת החרשים וכבדי השמיעה. הערב, ערבו של יום העצמאות, אנחנו עדיין ממתינים לתשובתם.