חרש יכול ללמוד סיעוד?
פברואר 22, 2009
פטור מאנגלית – אמצעי או מטרה?
פברואר 22, 2009
הצג הכל

לאחרונה הייתי בכנס באחד ממוסדות הלימוד . הכנס היה מיועד לסטודנטים חרשים וכבדי שמיעה הלומדים באותו המוסד. היה כיבוד קל והוזמנה גם כבודה של אורחים: תורמים אנשי חינוך, סגל אקדמי, תלמידי תיכון - סטודנטים בפוטנציה ועוד.

הרצון היה אדיר וניכר כי הושקעו בטקס מאמצים גדולים על מנת שיצליח. הוא תוכנן בקפידה מבחינת תכניו, הוא שווק ופורסם מראש ובזמן,  וכל העושים במלאכה היו נרגשים באמת ובתמים. ניתן היה לחוש בהרגשת התרוממות הרוח של האחראים על תכנון ומימוש הטקס, שהוא מיוחד לסטודנטים חרשים וכבדי שמיעה, כדי לציין את המאמצים הגדולים שהם עושים , להוקיר ולכבד את אופן התמודדותם ה"לא קלה" בלשון המעטה בעולם אקדמי של שומעים. על פניו זוהי אנטיתזה מוחלטת – להיות בהרצאות המועברות  בע"פ כשאי אפשר לשמוע/ לשמוע טוב את הנאמר.

אבל כאמור הסטודנטים הללו מתמודדים בהצלחה והטקס היה לכבודם.

נכבדים נאמו והודו לסטודנטים החרשים/כבדי השמיעה, כנציגי קהילתם, על שהם "פתחו לעולם את העיניים", על שהוסיפו לעולם ממד נוסף , על שנתנו לעולם להבין שהתפיסה אינה רק שמיעתית אלא גם חזותית ולסטודנטים במיוחד הודו על שנתנו לאקדמיה את הזכות לקבל לתוכה את האחר וללמוד ממנו.

א ו ל ם, לצערי, הטקס עצמו לא היה נגיש דיו לסטודנטים החרשים וכבדי השמיעה עצמם, אותם סטודנטים שלמענם נועד הטקס  היו  בו ללא יכולת להבין את הנאמר. אמנם היה תרגום לשפת הסימנים עבור חלק מהסטודנטים – אותם אלו ששפת הסימנים היא שפתם, אולם הסטודנטים אשר שפת התקשורת שלהם היא עברית ולא שפת הסימנים, ישבו באולם כמו לא שייכים. הטקס לא לווה בתימלול ולא היה נגיש עבורם. הם הפסידו את הברכות, את הנאומים ואת דברי השבח שנועדו להם. הם היו אבודים בטקס שנועד להם.

מצערת יותר היא העובדה שאף אחד מהם לא פצה את פיו, לא מחה, ולא הפנה את תשומת הלב לכך שהוא אינו יכול לשמוע את מה שנאמר בטקס, שלמעשה ייועד לו. אולי זה כוח ההרגל ואולי זו נמיכות הרוח שהורגלו בה –  שהרי הם מיעוט מול הרוב השומע.

הצטערתי שהייתי אני זו שצריכה להעיר על כך. הצטערתי שהייתי אני זו שצריכה להעיר כי בימינו לא אומרים עוד חרשים אילמים אלא חרשים בלבד, שהרי האנשים החירשים אינם אילמים, והסטודנטים שדיברו בטקס הם עדות לכך.

המכון לקידום החרש מאמין בזכותו של האדם החרש/כבד השמיעה לקבל נגישות שווה ופועל להעצמתו כאדם בעל זכויות שוות. ההישג שהשגנו בהנגשת הלימודים, על ידי הטמעת תוכנית נגישות בסל השיקום הוא חלק מתפיסה זו, אך הוא אינה מספקת כל עוד הסטודנט עצמו אינו מרגיש שווה בין שווים, ואינו מעלה על דעתו לתבוע את זכויותיו.

זהו כנראה עניין של זמן ותהליך. תהליך שבו יקבל האדם החרש/כבד השמיעה את הכוח להיות הדובר של עצמו ולעמוד על זכויותיו.

אנו גם מזמינים את מוסדות הלימוד להיעזר במכון  בפעילותם. כאנשי מקצוע מומחים בתחום (חלקנו אנשי מקצוע חרשים וכבדי שמיעה בעצמם). נשמח לייעץ, לכוון ולתת מידע על מנת לשפר את הנגישות במוסדות עבור הסטודנטים – בזכות ולא בחסד!