מידעון דצמבר 2009


דברי פתיחה – יעל קקון, מנהלת המכון לקידום החרש

ערב סיום שנת 2009 לפנינו, לקראת תחילתה של שנה אזרחית חדשה  2010.

אני מזמינה את כולנו לסכם את העשייה החברתית, שעסקנו בה במהלך כל השנה.

האם אנחנו יודעים מהן הזכויות שלנו?

האם המדינה והמוסדות השונים מכירים בזכויות אלה?

האם החברה מכירה בזכויות הללו?

האם ברור לכולם, באופן טבעי ובלתי ניתן לערעור, שלכולנו מגיעה גישה שווה למשאבים, לזכויות ולחובות?

האם הטיעונים שלנו לשוויון זכויות מובנים, חזקים, משכנעים?

האם אנחנו חושבים שהמצב החברתי מאפשר לכולנו לחיות חיים מלאים ושוויוניים?

סיכום התשובות, מציב בפנינו אתגרים, בהם עסקנו בשנת 2009, תוך הבנה שלמה, שעלינו להמשיך ולפעול במרץ גם בשנת 2010 , למען יצירת שינוי חברתי, שיוביל להגדרה שוויונית ולקהילה נגישה בכל בתחומי החיים.

מידעון מסכם זה, בחר להציג בפניכם סיכום פעילות העשור של קבוצת "רואים סיפור".

רואים סיפור, הינה קבוצת מספרי סיפורים בשפת הסימנים, אשר באמצעות הסיפורים הללו, חושפת את עולמם של קהילת דוברי שפת הסימנים בדרך חווייתית, תרבותית ומרעננת.

המפגשים נעשים בפני קהילות מגוונות: תלמידי בתי-ספר, בתי- אבות, מתנ"סים, מועדונים חברתיים, ועדי עובדים ועוד.

אנו מאמינים כי דרך פעילות מסוג זה, נוכל לעודד, לקרב ולנפץ מיתוסים בחברה הישראלית.

אני מזמינה את כולכם להיחשף לקבוצת "רואים סיפור" ושמחה לאחל –

שנה מוצלחת לכולנו

על מספרי הסיפורים, דברי פתיחה – גל רוקניאן.

בדיוק לפני 9 שנים, נפתח ב"מכון לקידום החרש", קורס הכשרה ראשון של "מספרי הסיפורים" לאנשים חרשים וכבדי שמיעה. הקורס היה מיוחד במינו והשותפים שהמשיכו איתנו לאורך כל הדרך היו החברה למתנסים וג'וינט ישראל.

אני הייתי אחת ממשתתפי הקורס הראשון ולא האמנתי שכעבור 10 שנים, ארכז ואנהל את קבוצת "מספרי הסיפורים". אני רוצה להתוודות שהייתי קטנת אמונה, לא האמנתי שאנשים חרשים יכולים לעמוד על הבמה, מול קהלים שונים ומגוונים ולספר סיפורים בשפת הסימנים!

אני שמחה שטעיתי.

עכשיו "אוטוטו" לפני שנגמרת שנת 2009, אנחנו נכנסים לשנה העשירית של פעילות מבורכת ועשירה של קבוצת "לראות סיפור". פעילות שבה אנחנו לא שוקטים על השמרים.

קבוצת "לראות סיפור" במתכונת הנוכחית מונה כ – 10 מספרים. כל אחד ואחת צובעים בנופך האישי שלו את המופע. וביחד הם בונים פסיפס אנושי של קהילת החרשים וכבדי השמיעה בישראל. אנחנו מנחילים לדורות הבאים את מורשת הקהילה שלנו ומגבירים מודעות לשוני ולייחוד שלנו.

ההופעות שלנו מגוונות ומיועדות לקהלים שונים, מקטן ועד גדול והן כוללות גם סדנאות ללימוד שפת סימנים, לשירה בשפת הסימנים. ועל הכול מנצחת הבימאית חנה וזאנה (ביחד איתי).

אני מזמינה אתכם להגיע למופעים שלנו, להעצים את הפעילות שלנו ואת קהילת החרשים כולה וחשוב מכל – להמשיך ולהנות.


להיות כוכבת נולדת – רחלי דרורי נשר, מספרת

מאז ומתמיד אהבתי לשלב סיפורים בשיחותיי, להגיע אל לב האנשים דרך הסיפורים, להרגיש איך בכל פעם הסיפור קולע למטרתו בנעימות תוך קליטת המסר החבוי בתוך הסיפור והפנמתו.

תהליך קבלתי לסדנת 'מספרי סיפורים' גרם לי להרגיש את עצמי בתוכנית 'כוכב נולד': ההחלטה מי המוזמנים לראיון קבלה לסדנא, הראיון עצמו, ההמתנה לתשובה אודות הקבלה לסדנא

אלא שמהר מאד הפסקתי לצפות לשלבים הבאים של 'כוכב נולד' וראיתי שבסדנא אין כוכבים נולדים, כולנו חברים בקבוצה, לומדים זה מזה ופועלים ביחד כדי להגיע לדרכים הטובות ביותר לספר בהן את הסיפורים שלנו.

אם חשבתי בהתחלה שיגידו לי מה לספר ואיך לספר, מהר מאד התפכחתי ומצאתי את עצמי חושבת איך לפעול ובסיום המפגשים מתרוצצות במוחי המחשבות אם אני יכולה להיות טובה יותר, מה ואיך אפשר לשפר אצלי עצמי.

אך אל דאגה, אני לא לבד. מתרגילי חימום בסדנא עברנו לעבודות בזוגות ומשם לעבודות קבוצתיות ובהדרגה לקחנו את הכלים מהתרגילים הקודמים אל עבודה עצמית של כל אחד מאתנו בעמדו מול הקבוצה,כשהוא מביא את הסיפור שלו.

למדתי, שחירשותי מלווה אותי כל הזמן, אך אינה מהווה זהות אישית שלי כמספרת סיפורים.

לאט לאט אנו מחברים את כל הסיפורים שלנו, חברי הקבוצה, למרקם אנושי מרתק המציג אותנו לא רק בזהותנו כחרשים, אלא מביא את סיפור החיים של כל אחד מאתנו ואת התמודדותו האישית וזהותו העצמית של אחד ואחד. המטרה -  להראות שאנו, החרשים, בני אדם לפני הכול. אנו מוציאים מתוכנו פנימה החוצה את המטען האישי שאנו סוחבים אתנו ועימו 'תופרים' את הסיפור שלנו מכל הסיפורים, סיפור המראה רבגוניות וייחודיות שלנו מעבר לעובדת היותנו חירשים.

בכל סיפור וסיפור משלנו אנו מרגישים וממחישים שכל מילה שקולה כנגד משפט, הרבה כוח אצור במספר מלים בודדות, העוצמה טמונה בנקודות החשובות לנו והיא מתעצמת בסינון קטעים החוצה, מכיוון שאינם משרתים את הסיפור הספציפי, אותו אנו רוצים לספר.

כדי לתפור' סיפור נדרשות מיומנויות וטכניקות רבות ומרתקות, תדמיינו איך אתם יושבים ומקריאים סיפור לילד? אתם לוקחים את הסיפור מתוך הספר ומשנים אותו בהתאם להנאת הילד, מוסיפים מלים משלכם ומורידים משפטים שלא מוסיפים ותורמים להבנת הילד, הקול שלכם עולה להדגשת רגשות מתח, פחד, כעס והקול יורד עת מגיעה תחושת ההקלה.

מה שמעניין בסדנא הוא שמעבר לקולותינו האישיים, אנו חייבים גם להקשיב לקולות הפנימיים של חברי הקבוצה ולעזור להם להביע את עצמם במיטב האמצעים העומדים לרשותם ובצוותא אנו מנסים את כוחנו כמספרי סיפורים: להשתמש בכל גופנו ככלי עזר לעצמנו: הבעות פנים עשירות ברגשות בהתאם לסיפור, אותו אנו מספרים, שפת הגוף שלנו משדרת את התהליך שגיבורי הסיפור שלנו עוברים אותו, לקחת מהחיים האישיים שלנו את הכאב והשמחה המלווים אותנו בחיינו ולהשתמש בהם ליציקת התוכן לסיפורים שלנו תוך שימוש בדמיון ויצירתיות.

כל אחד מאתנו 'מנגן' בכלי אחר, כל אחד מתרגם בדרך ייחודית משלו את הכלים שהוא מקבל בסדנא תוך נתינת משמעות שונה לאותם הסיפורים שלנו, אחד ואחד מאתנו 'מנגן' בקצב שונה וביחד אנו לומדים להפוך למקהלה מעניינת ומגוונת, המזמינה את הקהל להיכנס לתוך העולם שאין בו קולות, אך מלא באינסוף קולות היוצאים מהלב באמצעות הפנים, הידיים והגוף שלנו.

הסדנא העניקה לי הזדמנות נפלאה ללמוד מחנה וזאנה, אישה מנוסה, אשר השכילה לתת לנו מקום ומרחב כמספרי סיפורים, לצד הצבת תמרורי הכוונה בדרכנו להגשים שאיפה זו. לצד חנה וזאנה, עוזרת לנו אילאיל, התורמת זוויות מבט שונות שלא חשבנו עליהן והיא מהווה תבלין המוסיף טעם לדברי חנה וזאנה. הן נשים סבלניות, מבינות ובעלות משמעת עצמית, המכבדות אותי ואת מקומי בלי לשנות אותי. הן עוזרות לי לבנות את עצמי כמספרת סיפורים תוך חשיפת צדדים אישיים בתוכי שלא הייתי מודעת אליהם וגם אלה שידעתי אודות קיומם ולא ידעתי את מידת השפעתם על אישיותי והתנהגותי.

ואי אפשר לסיים בלי להודות גם לחברי הקבוצה היקרים, שאני נהנית לעבוד לצידם ואיתם ומאחלת לעצמי שעבודת הצוות שלנו תמשיך ותתפתח ונהפוך כולנו למספרי סיפורים התורמים ניסיון, ידע אישי וחוכמת חיים בדרך הטובה ביותר.

חוויותיי כמספרת סיפורים באחד המופעים – שיר אופיר

בתוך מבול המופעים שהגיע בשעה טובה לאחר עבודה מאומצת שלנו, של הקבוצה, עם חנה וזאנה, בימאית ומובילה בתחום התיאטרון הקהילתי, מצאתי את עצמי מופיעה הפעם במקום קצת שונה..

הופענו במרכז היימס, מרכז יום לקשיש, בתוך סדרת המופעים בחסות עיריית תל אביב במסגרת חגיגות 100 שנה לתל אביב. אבל לפני הכל, כמובן שנכנסנו למרתון של חזרות והוחלט שנופיע בהרכב ובמתכונת קצת שונה מהרגיל כי קהל המשתתפים הם אנשים בגיל הזהב.

חנה החליטה שהפעם המופע יהיה קבוצתי וכולנו נשתלב בסיפורים השונים וזו הייתה חוויה מעניינת מרנינה ושונה.

ביום המופע היה גשם סוחף ושוטף כמו שלא היה עד כה, הגענו לשם רטובים אבל עם מצב רוח מרומם, הקשישים קבלנו אותנו בסבר פנים יפות, הסתקרנו והתחילו לריב על מקומות ישיבה בשורות הקדמיות, היו מאוד סקרנים לראות איך אנשים חרשים וכבדי שמיעה יכולים לספר סיפור בשפת סימנים.

המופע התחיל בסיפורו המרגש של אמיר על סבתו משכבר הימים ואיך גילה שהמגע זו שפה בינלאומית, המשיך עם נופר שספרה על ילדותה (ואנו השתתפנו באופן פעיל ממש בתוך סיפורה) ואילו עידו וענת לימדו אותנו דבר נוסף על החיים ועוצמתם בסיפור "החומה".

לקינוח אני ויהונתן שרנו שירים בשפת סימנים, לימדנו את הקהל לסמן את הפזמון והקהל כל הזמן התרגש ומחא כפיים עד כדי כך שאני ויהונתן פתאום לא שמענו את המוסיקה בגלל מחיאות הכפיים החזקות והסוערות והחלטנו ל"זרום" לעקוב אחרי המתורגמנית ולשיר עם ומכל הלב וזה היה מדהים להרגיש ולחוש את החיבור החזק עם הקהל.

והרגשתי גאווה להיות שייכת לקבוצת "לראות סיפור", קבוצה שבה כולנו מספרים סיפורים מיוחדים על עצמנו, על חיינו, ואנו מצליחים כל פעם מחדש לחבר את הקהל שמזדהה איתנו.

מכתב תודה על הופעה ביום הנכה 2009 - חיה עגור, "קהילה נגישה", פרדס חנה

לכולכם, אתם נפלאים, גרמתם לנו לצחוק, לסמן, ליהנות ולהתקרב –

אילנה, אני אוהבת אותך וגאה בך ועל הבת המיוחדת והנהדרת שלך.

חברים - יישר כוח, שתמשיכו בפועלכם ובפעילותכם החשובה והנהדרת.

תמרה - קהילה נגישה פרדס חנה

לחבר'ה המקסימים
היה כייף לראות אתכם, אתם מוכשרים ומלאי שמחה.
תמשיכו ליצור ולהצליח.

באהבה רבה חיה עגור,

פרדס חנה

לצפייה באלבום תמונות של יום הנכה, לחצו כאן

מכתב תודה של דלית פלד, בית הספר "בבלי", ת"א

גל שלום

ביום שישי התקיימה הפעילות של "רואים סיפור"- בנוכחות 3 כיתות משלבות ו-3 כיתות לקויי-שמיעה.

הפעילות הייתה נהדרת!!!

מותאמת מאד לכל התלמידים- חשפה עוד פן בעולם ליקויי השמיעה ותרמה רבות לשילוב בבית-ספרנו.

המון תודה על תרומת הפעילות- אני כה מקווה שנזכה לעוד פעילויות כאלו בעתיד.

יישר כוח
ומסרי בשם כולנו אלפי תודות
למספרי הסיפורים...

תודה, תודה

דלית פלד,

בית-ספר "בבלי" ,תל-אביב.

על "מספרי הסיפורים" ואתר "סלע" – קובי חי יעקבי, עורך אתר "סלע"

אתר "סלע" המחודש בנוי כולו סביב הפרויקטים של המכון לקידום החרש, כשלכל אחד מן הפרויקטים יש דף ייעודי שבו יכול מנהל הפרויקטים לספק לגולשים ידיעות חדשותיות "טריות" ורלוונטיות ולעדכן אותם בכל מה שהתחדש בפעילות שלו בעבודה השוטפת.

קבוצת "מספרי הסיפורים" היא קבוצה פעילה ודינאמית שמופיעה בפני קהלים רבים. ותיעוד הפעילות שלהם דרשה התאמה מיוחדת.

לצורך העניין בחרנו לפתוח להם חלק באתר (שעדיין נמצא בבנייה, ויעודכן באופן קבוע בהתאם לאירועים המשתנים שבהם לוקחת הקבוצה חלק) שיציג את מספרי הסיפורים, את אופן פעילותם ואפילו דף "פידבקים" וציטוטים מספר האורחים שמלווה את המספרים מהופעה להופעה.

לא מספיק? רוצים להרחיב אופקים? אין בעיה – בחלק התחתון של הדף תוכלו לצפות בקישורים שונים מהארץ והעולם, שחברי קבוצת המספרים מצאו אותם רלוונטיים, בין אם מדובר בהופעות מונגשות לחרשים, סיפורים בשפות סימנים שונות ועוד.

אתם מוזמנים לגלוש וליהנות!

קישורים

לדף מספרי הסיפורים

הכירו את המספרים

מה כתבו על המספרים

קישורים מעניינים

להזמנת מופע בשפת הסימנים

למה אנחנו מופיעים? גל רוקניאן, טור אישי

במופעים רבים של "מספרי הסיפורים" בהם השתתפתי, וארגנתי, עלו בי כמה מחשבות  – "למה בעצם אנחנו על הבמה? מה בעצם אנחנו רוצים להגיד? האם אנחנו מאמינים ב'צדקת הדרך'? האם אנחנו נותנים לקהל מה שהוא רוצה או מה שאנחנו צריכים לתת ?".

ברור לכולנו, וזה לא חדש, שלאדם החרש לא קל לחיות בתוך חברה שרובה מורכבת מאנשים שומעים, חברה שאינה מונגשת במידע וידע ואינה זמינה לרובנו, החיים לא פשוטים, הנגישות לידע ומידע נמוכה במקרה הטוב.

פעמים רבות, במהלך המופע, אני רואה את המספרים מספרים לקהל את סיפוריהם, בהם הם חולקים איתו חוויות לא קלות, לא פשוטות, התמודדויות לעיתים קשות, תסכולים, קשיים ודילמות,  אבל על הבמה, כל אלו מקבלים "צבע" אחר, גוון הומוריסטי כדי "למכור את זה" ולא תמיד זה עולה בקו אחד עם המציאות.  לפעמים אני תוהה אם זה "נכון" ככה? ולפעמים אני רוצה להראות  לקהל חד וחלק איך המציאות נראית גם אם היא מרתיעה.  שאלה לא קלה שאין עליה תשובה חד משמעית והיא שונה מאדם לאדם.

אני אישית, חושבת שאחרי 10 שנים של מופעים מדן ועד אילת... אנחנו כבר "ילדים" גדולים, בוגרים. הגיע הזמן להטיח את האמת בפניםגם אם היא כואבת  ולאמור לכולם: "אנחנו קבוצה לא קטנה, קבוצה של אנשים שמגיע לה חלק בחלוקת המשאבים החברתית והתרבותית, כמו כל אדם אחר".

ואז עולה בי עוד מחשבה. האם החרשות היא כוח מניע או מגביל? כמה מקום תופסת החרשות בחיי היום יום של המספרים? בחיים שלנו?? בזהות? במערכת שאנו חיים בתוכה? האם אנחנו מספרי סיפורים בגלל שאנחנו חרשים או בגלל שאנחנו מספרי סיפורים טובים, אובייקטיבית?

אלו שאלות פילוסופיות מהותיות, ואני חושבת שהתשובה נמצאת בהמון אמיתות – לכל אחד מאיתנו יש את האמת שלו ואפשר לראות את זה בתוך הרכב הקבוצה. יש לנו סופרים, משוררים, יש לנו זמרים בשפת הסימנים ויש לנו מספרי סיפורים מכל מיני אסכולות. כך גם קהילת החרשים כולה – הטרוגנית, מגוונת, המורכבת מאנשים שונים.

ועם השנים קבוצת "לראות סיפור" גדלה עם המכון והפכה להיות חלק בלתי נפרד ממנו. והיא ממחישה את "אני מאמין" של המכון - להעצים את האנשים החרשים, להראות להם שיש דרכים אחרות למציאת תעסוקה. להפיץ בתוך החברה הכללית את תודעת האדם החרש וכבד השמיעה מתוך עמדה של כוח ולא של חולשה.

בסיפורים שלנו תמיד החרשות נמצאת במקום של כוח, במקום של חיוביות. זה חלק מתהליך התפתחות של הקהילה שלנו "אני אדם חרש, מסמן בשפת הסימנים, גאה, וחי בתוך הקהילה". אני מאמינה שעצם העובדה שאני חושבת, מתלבטת, חוקרת שואלת - מוכיחה שהקבוצה חיה, נושמת, בועטת ומתאימה את עצמה להלך הרוח שבתוך החברה.

היה שותף עמנו!

תרומתך חשובה לנו כדי לקדם את רווחת האנשים החרשים וכבדי השמיעה בארץ.

ניתן לתרום באחת הדרכים הבאות:

א. הפקדה ישירה לחשבון הבנק של המכון: בנק לאומי מס' 10, סניף המעפילים 616, רח' השלושה 2 תל אביב, מס' חשבון: 020350/14 על שם המכון לקידום החרש.

ב. לשלוח המחאה לפקודת: המכון לקידום החרש - ביה"ס תיכון עירוני ט', רח' טשרנא 7,תל-אביב 67329

או להתקשר לטלפון 03-6311595,  פקס  03-6316419  או ל info@dpii.org

התרומות  מוכרות לצורך מס.

נודה לך  על תרומתך.

להזמנת מופע בשפת הסימנים

לתרום בלי להוציא שקל מהכיס – לחצו כאן!

המכון לקידום החרש, טלפון:03-6311595 ; פקס: 03-6316891

דוא"ל: info@dpii.org

www.sela.org.il