נייר עמדה המוגש לועדת החינוך של הכנסת, 2 מרץ 2010

מבוא

אלפי נשים ערביות בנגב לא זכו בילדותן להשכלה בסיסית, ולחילופין נהנו מהשכלה דלה בלבד. נשים אלו אינן יכולות כיום לקרוא ולכתוב בערבית. הן אינן מסוגלות לעיין בעיתון, לנהל חישובים פשוטים במכולת, או לסייע לבניהן בלימודים. רוב הנשים בקהילה הערבית בנגב שגילן 50 ומעלה הנן אנאלפביתיות. עקב כך, כבודן האנושי נפגע, יכולתן להתפרנס ולהתקדם מצטמצמת מאד, וגם קשריהן עם משפחתן וסביבתן מוגבלים. 

מנשים אלו נשללה בעבר זכותן האנושית הבסיסית להשכלה. כיום, המדינה אינה עושה די על-מנת לכפר על חלקה במחדל זה. מוסדות וארגונים חברתיים המעניקים שירותי חינוך לנשים אלו פועלים מאז שנת 2009 ללא תמיכה משמעותית מאת משרד החינוך, ומצויים בימים אלו במצוקה גם לנוכח המשבר הכלכלי העולמי. ארגונים אלו נאלצים בשל כך להקפיא את פעולתם. כך, העוול שנגרם לנשים אלו בעבר נותר ללא מזור.   

הזכות לחינוך בנגב

בנגב התקיימו בשנות ה- 20 של המאה הקודמת בתי ספר שהוקמו בידי האימפריה העות'מאנית, אך הללו הוגבלו לילדי האליטה, ובפרט בני שייחים. בתקופת המנדט, מספר בתי הספר הוכפל, בהם גם מוסדות לתלמידות.

בשנות המלחמה ב- 1948-1949, נותקו מהנגב כ- 90% מתושביו, אשר גורשו או עזבו את האזור בשל פגעי המלחמה, ושיבתם נמנעה. נותר מיעוט, שמנה 9,400 איש.

עם הקמת המדינה, נחקק חוק לימוד חובה (1949) הקובע שכל ילד זכאי לחינוך חינם. בפועל, החוק כובד באורח חלקי ביותר. בעשור הראשון למדינה, הוגבלה הניידות באופן חמור בידי הממשל הצבאי, ועקב כך מערכת החינוך  נמצאה בנסיגה, וחלק ממוסדותיה נסגרו. בעשור השני, רוכזו תושבי הנגב באזור "הסייג" (סביב בקעת באר שבע), ואז נפתחו מחדש רק כמחצית מבתי הספר הקודמים.

בהמשך, התנהלה הקמת מוסדות החינוך בעצלתיים, והתקדמה לא אחת בהשפעת שיקולים פוליטיים. לעיתים מזומנות היוותה הקמת מוסדות חינוך "מתנה" לגורמים שנחשבו "ידידותיים". החל בשנות השבעים, מוסדות חינוך היוו מעין "תמורה" למי שצייתו למדיניות הממשלה ועברו ליישובים המתוכננים. היישוב הראשון, תל-שבע, קם בשנת 1969, ואילו בית ספר יסודי נוסד בו רק ב- 1979. מכפרים אחרים, שלא היו נכונים למעבר ליישוב מתוכנן, נמנעו ככלל שירותים מוניציפאליים, ובהם חלק משירותי החינוך.

רק בשנות ה- 70 המאוחרות, החלה המדינה ליישם את חוק החינוך חובה בחינוך הערבי בנגב באופן מקיף. גם בהמשך, לוותה הקמת שירותי החינוך בכפרים הבלתי מוכרים במאבקים. כך, בשנת 1999, הכריע בג"צ, בניגוד לעמדת המדינה, כי בתי הספר הערבים בנגב זכאים לאספקת חשמל. בשנת 2000 הורה בג"צ למדינה להקים בית ספר יסודי ביישוב עבדה. בשנת 2002 הורה בג"צ על הקמת ספריה בביה"ס אלעזזמה, ועוד. עד היום, נמנעת הקמת גני ילדים טרום-חובה ומוסדות תיכון בכ- 35 כפרים בלתי מוכרים. גם כיום, בתי הספר הערבים אינם זוכים להקצאה שוויונית במלואה, והדבר מוצא את ביטויו בשיעורי נשירה גבוהים.  

בקרב חלק מההורים, לא שררה מודעות מספקת לחשיבות ההשכלה של נשים, ולעיתים נמנעו משיגור בנותיהן ללימודים בשל צורך בסיוע במשק הבית או בעבודה, בשל חשש מקרבה של בנים ובנות, בשל קיומם של צרכים מיוחדים, בשל הטלטולים למרחקים בהסעות ועוד. המדינה, מצידה, לא עשתה את הנדרש כדי להביא לשינוי עמדות בקרב ההורים והנערות, ולא אכפה את החוק. בעשורים האחרונים חלה בכך תפנית: כיום יותר ממחצית הסטודנטים הערבים בני הנגב באונ' בן-גוריון הם נשים. 

כיום בקהילה הערבית בנגב כ- 180,000 אזרחים, המתגוררים ב-7 יישובים מתוכננים (העיר רהט ושש מועצות מקומיות), 10 כפרים בתהליכי הכרה במסגרת המועצה האזורית אבו-בסמה, וכן כ- 35 כפרים בלתי מוכרים בהם חיים עדיין כמחצית מבני הקהילה.

אנאלפביתיות בקרב נשים

לפי נתוני הלמ"ס לשנת 2008, בקרב כלל הנשים הערביות בישראל בגילאים 15+ כ- 8.5% הן נטולות השכלה ועוד 3.6% הן בעלות השכלה של עד ארבע שנות לימוד. כלומר, כ- 12.1% מוגדרות אנאלפביתיות, שהן כ- 52.6 אלף נשים. בגילאים 55-64 מגיע שיעור האנאלפביתיות ל- 35%, ומעבר לגיל 65 - השיעור הוא 68%. 

רוב הנשים בקהילה הערבית בנגב, שגילן 50+, אינן יודעות קרוא וכתוב. סקר שערכה עמותת סידרה בשנת 1999 מצא, כי שיעור האנאלפביתיות בכפרים הבלתי מוכרים קשור לריחוקם מהמרכז:  בקרב נשים שגילן יותר מ- 30 המתגוררות בכפרים הקרובים למרכז היה השיעור כ- 70%. בקרב נשים אלו בכפרים הרחוקים מהמרכז הגיע שיעור האנאלפביתיות לכ-90%.

כיום, לפי הערכות שמרניות, יותר מ- 10,000 נשים ערביות בנגב הן אנאלפביתיות. סקר עדכני שערכה "אגודת הגליל"  (2009) מצא כי שיעור האנאלפביתיות בקרב נשים אלו קשור לגילן:

טווח גילאים(שנים)         שיעור אנאלפביתיות (אחוזים)

            35-39                           13.2%

            40-44                           31.7%

            45-49                           61.4%

            50-59                           53.5%

            60+                              92.3%

חינוך מבוגרים: תמונת מצב

מוסדות ציבוריים וארגונים לא ממשלתיים בנגב העניקו, ועודם מעניקים, שיעורי קרוא וכתוב המיועדים בעיקר/בלעדית? לנשים. כך, משנת 1997 עד שנת 2009 ערכה עמותת סידרה כיתות לימוד לכ- 1400 נשים, חלקן בגדר השלמת השכלה והשלמת בגרות. חלק מהארגונים הם מוסדות ציבוריים, וחלקם עמותות ללא מטרות רווח, הנהנים מפעילות מתנדבת ותרומות של בני הקהילה, וכן מתמיכתן של  קרנות מחו"ל.

חרף מאמצי הארגונים והמוסדות, הם אינם מסוגלים למלא את הצרכים הקיימים, וקיימות פניות רבות שאינן נענות.

עד סוף שנת 2008 העניק משרד החינוך תמיכה בסך 50% לאחדות מהכיתות לימוד לנשים בבית הספר להשלמת השכלה ברהט (הקשור לעיריה), בעמותת סידרה, במתנ"ס חורה, במתנ"ס תל-שבע ובמתנ"ס כסיפה. התמיכה בסך כ-17,000 ₪ לכיתה סייעה למימון 8 שעות הוראה שבועיות משך שנת לימודים (ערבית, עברית ומתימטיקה).

סקר שערכה עמותת סידרה בשנת 2008 מצא כי 11 מוסדות וארגונים העניקו בשנה זו שיעורים לנשים בנגב. בשנים 2008-2009 פעלו רק 20 כיתות, ובכל אחת 15 לומדות בממוצע. הפעילות בוצעה בכרבע מהיישובים.

משרד החינוך החליט על הפסקת הסיוע בשנת 2009, וכיום אינו מעניק לתחום תמיכה. עקב כך, הארגונים סובלים ממחסור כספי קשה. אין להם תכנית לימודים הולמת וחומרי הוראה מתאימים (למעט בלימוד השפה העברית). כן חסרים מתקנים הולמים לניהול הכיתות; וקיים מחסור בצוותים המוסמכים להוראת המבוגרים.

המשבר העולמי והפסקת התמיכה הממשלתית אילצו כמחצית מהארגונים להפסיק את פעולתם  ולהקפיא פרויקטים. כיום, פועלות בנגב רק 9 כיתות לימוד לנשים אנאלפביתיות, כלומר יותר ממחצית מהכיתות חדלו לפעול.

הוראת המבוגרים בנגב סובלת מאפליה: מורי אולפנים לעברית המשרתים עולים, נהנים מהכשרה מיוחדת להוראת עברית, המותאמת לחינוך מבוגרים. לעומת זאת, למורים למבוגרים בקהילה הערבית אין הכשרה רשמית. עמותת סידרה הכשירה בכוחות עצמה 18 מורות לחינוך מבוגרים, ואולם אין בהן די.  

סיכום: דרושה מדיניות אחרת

שר החינוך גדעון סער פעל כחבר כנסת פעולה ברוכה לקידום זכויות נשים. כעת, על משרד החינוך בראשותו לנקוט מדיניות לטיפוח ההשכלה בקרב הנשים המבוגרות בנגב:

• תקציב ל- 50 כיתות לימוד בשנה, (8 שעות שבועיות כ"א), ולמסגרות להשלמת השכלה ובגרות כדי מילוי הצורך.
• תקציב להכשרת סגלי הוראה, לפיתוח תוכניות לימוד בערבית ומתימטיקה, ליווי מנהלים וארגונים, לשכירת מתקנים הולמים בכלל היישובים ובקרבת השכונות.

הפורום לחינוך מבוגרים לנשים ערביות בדואיות

לפרטים: חנאן אל-סאנע, רכזת הפורום לחינוך מבוגרים לנשים ערביות בדואיות. טל. 08-6519883.

סידרה, נשות לקיה, נשות רהט, בת המדבר, נשים בדואיות למען עצמן, נסיכת המדבר, ידיד, מתנ"ס שגב שלום , מתנ"ס רהט, מת"נס תל שבע, ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, ועד מקומי קסר אלסר, ועד מקומי אלפורעה, עמותת צעד קדימה, שתיל.

להורדת העצומה לחצו כאן