ינו 11, 2010

חיזוק קשר הורה-ילד: מודל חינוך הורי לדיאלוג משקף


חינוך הורים בעבר התמקד בעיקר בהקניית מיומנויות וידע התפתחותי. בעקבות מחקרים שנעשים בשנים האחרונות מתבהר כי התמקדות במיומנויות וידע התפתחותי, למרות שיעיל מאוד עבור הורים מסוימים, עשוי להשפיע אך במעט על האיכויות העמוקות יותר של הקשר הורה-ילד.
צמיחה אישית של ההורה, לעומת זאת, תשפיע מאוד על איכות ההורות שלו, ולכן המטרה היא לעודד תהליכי חקירה עמוקים יותר אצל ההורה.
מודל העבודה RDPED (Reflectine Dialogue Parent Education Design), שמוצג במאמר, פותח ונבחן לאורך 5 שנים ונועד ללוות התפתחות וצמיחה הורית. מטרתו לעודד אצל ההורה רגישות, מודעות עצמית ותגובתיות לילד. הרעיון הוא ליצור להורים הזדמנויות בהם יוכלו לבחון אמונות אישיות ותימות שמשתקפות בהורות שלהם.

מאמר זה מהווה חלק ביביליוגרפי מסדנאות להורים חרשים וכבדי שמיעה שילדיהם שומעים/חרשים .

תרגום המאמר:

Strengthening parent - child relationships: The reflective dialogue parent education design

מאת: Ruth Thomas, Betty Cooke, Mary Scott

מתוך: Zero to three, (2005), 26 (1), 27-34

 חיזוק קשר הורה-ילד: מודל חינוך הורי לדיאלוג משקף

חינוך הורים בעבר התמקד בעיקר בהקניית מיומנויות וידע התפתחותי. בעקבות מחקרים שנעשים בשנים האחרונות מתבהר כי התמקדות במיומנויות וידע התפתחותי, למרות שיעיל מאוד עבור הורים מסוימים, עשוי להשפיע אך במעט על האיכויות העמוקות יותר של הקשר הורה-ילד.

צמיחה אישית של ההורה, לעומת זאת, תשפיע מאוד על איכות ההורות שלו, ולכן המטרה היא לעודד תהליכי חקירה עמוקים יותר אצל ההורה.

מודל העבודה RDPED (Reflectine Dialogue Parent Education Design), שמוצג במאמר, פותח ונבחן לאורך 5 שנים ונועד ללוות התפתחות וצמיחה הורית. מטרתו לעודד אצל ההורה רגישות, מודעות עצמית ותגובתיות לילד. הרעיון הוא ליצור להורים הזדמנויות בהם יוכלו לבחון אמונות אישיות ותימות שמשתקפות בהורות שלהם.

 נושאים המשתקפים באינטראקצית הורה-ילד

להגביל

לעודד

דומיננטיות - לכוון ולשלוט במחשבות, רגשות ופעולות של האחר, למטרות שאינן כוללות את צרכיו. להפעיל כוח על האחר.

תמיכה - אמון, עניין, בטחון.

סביבה עשירה המסייעת בסיפוק צרכים.

חודרנות - להפריע לאחר בפעולותיו ומטרותיו.

הדדיות - להתנסות בחילופין, יחסי גומלין של תן וקח, משחק בתורות וכו'.

חוסר תגובתיות - פעולות שאינן קשורות לצרכי האחר.

תגובתיות - להגיב לצרכי האחר באופן המותאם לו.

חוסר רגישות - "לפספס" סימנים, רמיזות ומסרים מהאחר.

רגישות - "לקרוא" באופן מדויק את הסימנים, הרמיזות והמסרים מהאחר.

 אינטראקצית הורה-ילד הכוללת את התימות הבאות - רגישות, תגובתיות, הדדיות ותמיכה  (צד שמאל בטבלה):

מחקרים מצביעים על קשר בין נושאים אלה לבין הישגים אקדמיים גבוהים.

מחקרים נוספים מראים כי רגישות לצרכי הילד מנבאת את איכות הקשר הורה-ילד בעתיד, וכמו כן את טיב הקשרים שייצור הילד עם אחרים בחייו.

פעולות תגובתיות דורשות מההורה פניות קוגניטיבית ורגשית. הדדיות, שבנויה על רגישות ותגובתיות, מופיעה כששני ההורים "קוראים" אחד את השני ומגיבים זה לזו.

סביבה תומכת מספקת לילד אפשרות לפתח את יכולותיו. ההורה תומך בו בכך שמאמין ביכולותיו, בכך ששותף בפעילויות שונות איתו, ובכך שמאפשר לו לחקור את סביבתו באופן אקטיבי, גם אם הדבר כרוך בחוסר נוחות עבור ההורה.

 

אינטראקצית הורה-ילד הכוללת את התימות הבאות - חוסר רגישות, חוסר תגובתיות, חודרנות ודומיננטיות (צד ימין בטבלה):

מדובר באינטראקציה הורה-ילד שבה המוקד או האג'נדה אינם סיפוק צרכי הילד. לדוגמא הורים שאינם "קוראים" את המסרים של ילדם, משדרים חוסר רגישות.

כשחוסר רגישות וחוסר תגובתיות הינן דפוס החוזר לאורך זמן, הילד חווה את ההורה כבלתי מושג רגשית וקוגניטיבית. צרכיו של הילד אינם מסופקים, והוא מתחיל לחוש חסר ערך וחשיבות. ממחקרים עולה כי ילדים החווים מטפלים משמעותיים חסרי רגישות בשנותיהן הראשונות, בעלי סיכון גבוה לשחזר את אותה חוויה עם ילדיהם שלהם, באופן של העברה בין דורית.

התנהגות חודרנית הינה התערבות והפרעה ברווחת הילד, באוטונומיה ובהבעה העצמית שלו. התנהגות זו היא בשרות צרכי ההורה ומטרותיו. לדוגמא כשהורה עוזר לילד, כשזה אינו מעוניין בעזרה. אמנם הרצון הוא לעזור אך אינו מלווה ברגישות אל האחר.

דומיננטיות - בשתלטנות בילדים תיתכן רגישות לצרכים, אך במקום להדגיש אותם ולהגיב אליהם, ההורה ישתמש בתובנה בדרך מניפולטיבית, מתוך כך שיחווה את צרכי הילד כמשהו שמפריע לו בדרך.

 

התימות בטבלה קשורות זו בזו, ומסודרות כך שכל אחת מורכבת מזו שנמוכה ממנה בטבלה. (לדוגמא: על מנת להיות תגובתי באופן עקבי, ההורה צריך גם רגיש וגם לפעול בתגובה.)

התימות המשתקפות באינטראקצית הורה-ילד יכולות להיות מגוונות, תלוי בסיטואציה, בהקשר וברמת הסטרס של ההורה. הורה יכול להיות רגיש בסיטואציה אחת וחסר רגישות בסיטואציה אחרת.

נקודות מבט הוריות: תהליך צמיחה

ההנחה הבסיסית היא שהורות היא תהליך התפתחותי. היכולת לספק לילד סביבה מטפחת טומנת בחובה את היכולת לראות את הדברים מנקודת המבט שלו.

שלבי הצמיחה מתחילים מנקודת מבט אגואיסטית, לקונבנציונלית, עוברים דרך ההבנה שכל אחד הוא יחיד, שונה, אינדיבידואלי, ומסתיימים בראייה אנליטית של ההורה והילד כמערכות שפועלות בתלות הדדית. נקודות מבט אלה מייצגות שלבים התפתחותיים בתהליך הצמיחה של ההורה ועוזרות להסביר כיצד הורים רואים את הקשר שלהם עם ילדם. בדר"כ הורים פועלים מחצית מהזמן דרך נקודת מבט אחת ורבע מהזמן דרך נקודות מבט אחרות, מעל ומתחת לעיקרית.

  1. השלב האגואיסטי  - הורים שנקודת המבט שלהם משקפת לרוב את השלב הזה, הינם מרוכזים בעצמם וראים את ילדם רק במובן של ההשפעה שלהם על הילד, ז"א דרך הצרכים והאינטרסים שלהם. הילד נתפס כהשתקפות של חוויות ההורה, במובן של "מה הילד עושה/גורם לי".
  2. השלב הקונבנציונלי - ההורים בשלב זה פועלים ע"פ מה שמצופה מהם חברתית. ההורות נתפסת כעוסקת בנושאים כמו הדרך הנכונה לגמילה, משמעת וכו'. האמונות לגבי חינוך הילדים נגזרות ממסורת, סמכויות, מנורמות חברתיות של גידול ילדים.
  3. השלב האינדיבידואלי - הורים שנקודת מבטם היא רוב הזמן אינדיבידואלית רואים את ילדם כאינדיבידואל, יחיד ומיוחד, שיכול להיות שונה מהנורמה (בשונה מהשלב הקודם, בו מדברים על ילד "נורמלי" או לא). יכולת המחשבה את הילד מתפתחת, כך שהתגובה של ההורה היא לצרכיו הייחודיים של הילד שלו.
  4. השלב האנליטי - בשלב זה ההורה תופס את ההורות, את עצמו ואת ילדו כחלק ממערכות באינטראקציה הדדית, המשפיעות על קשרים במשפחה, בקהילה. הם רואים את עצמם ואת ילדם כצומחים וגדלים בתוך תהליך ההורות.

שיטות לימוד

לפי הגישה אין טעם ללמד את ההורים את התכנים (התימות ונקודות המבט הנ"ל) משום שתהיה להם השפעה מעטה על מחשבות ודפוסי פעולה עמוקים שמושרשים בהורים. במקום, הגישה מכוונת את ההורים לחשוב, לבחון את ההבנות שלהם עצמם, ולשלבם עם המידע החדש. הדבר נעשה דרך "דיאלוג משקף" ו"מערכת תמיכה" (scaffolding).

 דיאלוג משקף - מדובר בכלי קוגניטיבי חברתי שמאפשר לבחון חוויות ולהבינן על מנת למצוא דרכי פעולה ומחשבה אלטרנטיביות חדשות. הדיאלוג מעודד למידה בכך שעוזר להורים לקשור חוויות קודמות למה שקורה בהווה, לשמוע רעיונות חדשים שלעיתים מתנגשים עם האמונות ודרכי הפעולה שלהם ולבחון אפשרויות חדשות. הדבר מאפשר להורים לקחת אחריות על תהליך הלמידה שלהם.

מערכת תמיכה- מדובר בשיטת לימוד שמעמידה את הלומד במרכז והוא האחראי על הלימוד. מחנך בגישה זו תפקידו ליצור סביבת למידה תומכת שתאפשר ללומד להתמודד עם שלב התפתחותי מעט יותר גבוה מזה בו נמצא. לא ניתן ידע ללומד, אלא הלומד מגיע לתובנות דרך שאלות שנשאל, דיון ואינטראקציה.

 מאפיינים מרכזיים:

שימוש בקלטות וידאו  - הקלטות מציגות סיטואציות מחיי היום יום של הורים וילדים, אינטראקציות ביניהם, במטרה לעורר דיון ומחשבה. הסצינות אמיתיות ומוצגות ע"י הורים וילדים ולא ע"י שחקנים. הן מציגות, למשל, סצינות אינטראקציה שמשקפות תימה התפתחותית מסויימת - בכל אחת התגובה ההורית שונה באופן דרמטי מהשניה. הדבר מחדד עבור ההורים את השוני באיכות האינטראקציה.

המטרה אינה לחשוב מה נכון או לא נכון, והקלטות אינן מפורשות או מוסברות ע"י המדריך, אלא מעודדות את ההורה לחשוב וכך להגיע להבנה עמוקה יותר שלו עצמו כהורה.

טווח ועומק החוויה - ההורים נחשפים לטווח רחב של התנסויות כדי שיוכלו להשוות ביניהן ולהסיק מכך. הקלטות למשל מספקות סיטואציות שונות ותגובות הוריות שונות.

מעורבות אישית וחשיבה ביקורתית הן דרכים לחוות חוויות יותר לעומק.

שאלות פתוחות - לאחר צפייה בקלטות הוידאו השאלות שנשאלות ע"י המדריך הינן פתוחות - כלליות, בהמשך ממוקדות יותר ובסוף שוב רחבות. פורמט זה גורם להורה לחשוב בעצמו ולחוש תמיכה תוך כדי. מטרת השאלות היא לגרום להורה לבחון, להמליל את שראה, לשתף בשאלות, ספקות ומחשבות שעולות, לחשוב על קונפליקטים שעלו ולבסוף - להבנות לעצמו דרכים חדשות בהבנת אינטראקצית הורה-ילד.

שלבי למידה - מעיסוק בהורים אחרים להתמקדות של כל הורה בעצמו:

שלב 1. בנית אמון ויחסי קירבה בקבוצה. צפיה בקלטות וידאו בהן ההבדלים באיכויות האינטראקציות ברורות מאוד. הדיון ממוקד בפרשנות של ההורים לסצינות, אך כמעט תמיד גם נוגע בהם עצמם.

שלב 2. לנסח רעיונות חדשים לגבי חיזוק הקשר הורה-ילד ולקשור להתנסויות הפרטיות של כל הורה.

המדריך מציג סצינות מורכבות יותר ומעודד את ההורה לשתף בהבנות החדשות שלו.

שלב 3. המוקד הוא כל הורה והאינטראקציה שלו עם ילדו. אם ההורה מעוניין, ניתן לצלם סצינה אמיתית ולנתחה בקבוצה.