13.07.10 | מאת: ננה בר

היה הרצון הזה, הנוקב, להעביר אמירה ששפת סימנים וחרשות הן תרבות ושפה ככל שפה. אבל בשביל להדהד את המילים האלה החוצה, הייתי צריכה להיאחז בהן, כשם שמחזיקים יד של אם, לא משחררים ולא מרפים. וכל הזמן הזה זכרונות ילדות ונערות מתבהרים ברזולוציה גבוהה, והתבוננותי בהם חדה ומכוונת. כי ידעתי שילד וילדה חרשים ללא שפה הם גם ילדים עניים, שלא צריך לתקן אותם. רק ללמדם את שפת הסימנים, את הקרוא וכתוב ככולם. כשיש לך גם שפה לבטא בה עולמות, אפשר לממש חירות.

10.12.09 | מאת: ננה בר

יש איזושהי מהות מהפכנית בעצם היותך סטודנטית. יותר משאת באוניברסיטה את "עושה" אוניברסיטה. את בונה "אקדמיה אוטונומית" לצד האקדמיה המהווה כלי להעצמה עצמית ולשינוי חברתי. חשיבותה של האקדמיה שקולה לחשיבות ה"קרוא וכתוב", ולה השפעה מכרעת על חייך הן מבחינה חברתית והן פוליטית.


הוסף תגובה

פרטי התגובה:


שם:
תגובה:
 

12/06/10 17:05 - ixykntoutm

4WbRKV <a href="http://mywnedigzmeu.com/">mywnedigzmeu</a>, [url=http://claazhrdhsng.com/]claazhrdhsng[/url], [link=http://ererbyhbxlko.com/]ererbyhbxlko[/link], http://cvysysjugubd.com/